תירוצים במיטבם
אז משלומכם חברימוס?
אני קצת נבוכה לכתוב עכשיו, קצת בגלל שלא כתבתי הרבה זמן, ועוד קצת כי אני ממש ממש ממהרת.
אבל רגע, אני אסביר את שתי הסיבות לאט וברור.
אני אשתדל להסביר בקו ישר, ואתחיל ממה קרה איתי בחודשיים ומשהו האחרונים.
הכל התחיל מזה שיום בהיר אחד, אחרי שהכנתי מאפינס קוקוס ותות עץ טבעוניים העברתי אותם אל בעלת המצלמה המשמשת לצילומי הבלוג, מסרתי לה יומהולדת שמח, והיא נסעה טובת לבב לים.
היה לה סוף שבוע מעולה, למצלמה~קצת פחות. שלא תבינו לא נכון, המצלמה שלמה רק ש... אין לה סוללה.
בכל מקרה בתוך יומיים בערך מעכשיו הבעיה הזו הולכת להיפתר, סוללה חדשה בדרכה אלי, המצלמה אצלי בערך לעוד שבוע וצ'ופצ'יק, ואחרי המבול נראה, כלומר נקנה מצלמה.
אז הנה, וידוי, בעצם כן ניסיתי להכין לפה מתכונים, אבל הם יצאו ירוקים להחריד, ועם המצלמה של הטלפון, אז פשוט לא הצלחתי.
אולי זה הזמן למצלמה משלי.
מיד אחרי משבר המצלמה פצחתי בתהליך תזונתי חדש.
זה קורה לי כל כמה זמן, פעם בלי פחמימות, פעם סתם שינוי תפריט. לאט לאט אני מחפשת את התפריט שיעזור לי להיות בריאה לאורך זמן.
הפעם אני מנסה ניקוי גוף לפי שיטת קינגסטון, אני פותחת את החודש השלישי ומרגישה (טפו טפו טפו, בלי עין הרע חמסה חמסה!) הרבה יותר טוב.
כמעט בלי מיגרנות, בלי נפיחות בבטן, בלי בצקות.
יש לזה חיסרון אחד~ אני אוכלת כל כך משעמם!
וההוראות כל כך מדויקות, מה לאכול באיזה שעה, ואיך, ולמה, וכמה. ומתי להפסיק. אני מתחילה לתהות אם אצליח לעמוד בזה לאורך זמן.
נו, אז עוד פעם דיאטה, אתם בטח חושבים.
אז זהו שלא.
המטרה היא להיות בריאה, לא רזה. אני עומדת בינתיים כבר די הרבה זמן במצב בו אני שלמה עם המידה שלי, תודה.
אני רק מחפשת את המקום בו הוא יתייצב.
אני יכולה להגיד שהמקום הזה הוא לא פשוט לשאר העולם, שלא מצליח להבין עד הסוף איך אפשר שלא לרצות להיות רזה.
האמת שהוא קצת יותר מורכב גם בשבילי, כי אני עדיין מרגישה שמי שחוקר אותי לגבי התפריט ושואל שוב ושוב איך אסתדר עם האוכל ומדי פעם נכנס לי לצלחת (מתוך סקרנות לשמה או באמת דואג מה אוכל היום אם יוצאים למסעדה) פולש לי למרחב כל כך אישי, כאילו צבט לי בתחת או שלח יד לציצים, בחיי.
וזה גם חלק מהתהליך, למצוא איזון גם פה. לנשום עמוק.
לא לפגוע כשאני מבקשת שיצאו לי מהצלחת ואני אסתדר. המזון שלי הוא ענייני, אני אמצא איך להתמודד ואם צריך עזרה אבקש, מבטיחה.
ופתאום החיפוש אחר איזון עובר גם לתחום הרגש,
בוחנת מחדש אפשרות תעסוקה, מערכות יחסים, קשרים, עיסוקים.
פתאום באמצע החיים ארוחות ערב הפכו להיות כל כך פשוטות, ולי כל כך אין כח להסביר שכבר חודשיים לא באמת אירחנו.
הממ... במחשבה שניה גם לא התארחנו.
ופתאום אני מוצאת עצמי "בתקופה לא סוציאלית" (תודה מרב על המונח המדויק כל כך)
אפילו את שלושת הטלפונים הקבועים כל יום (חבר חברה ואמא) אני מדללת.
אני מתחילה להרגיש שבאמת מתחלפת לה תקופה.
אני מקווה שהחדשה תהיה מעניינת יפה ומרתקת.
ומה עכשיו? לאן אני ממהרת?
אני יוצאת לשבוע הדרכה (אופס הנחיה) של קורס בתנועת בני המושבים. ואני צריכה לצאת בעוד חצי שעה, ולא סיימתי לרוז, והבטחתי להשאיר את המהפכה ששמה השולחן שלי מסודרת, או לפחות ניתן לשליטה.
אז בלי הגהות בלי ביקורות, רוטב מעולה לסלט ונתראה עוד שבוע שבוע וחצי. (בלי נדר!)
רוטב ויניגרט
רכיבים
חצי כוס שמן זית
שליש כוס לימון
כף חומץ
שליש כוס סילאן (או ריבה או דבש או 3 כפות סוכר)
כפית שטוחה ממרח חרדל
כפית שטוחה חרדל גרגרים
4 שיני שום פרוסות דק
קורט מלח
להכניס הכל לצנצנת עם מכסה, לערבב היטב עד שאחיד, לטעום להוסיף משהו אם חסר לכם.
לתבל את הסלט.
אם נשאר בצנצנת פשוט לאכסן במקרר, הטעם משתבח עם הזמן.
מחזיק במקרר חודש לפחות.
אפשר גם פשוט להכניס הכל לבלנדר ולבררררר.... אבל אז המרקם יוצא ממש אחיד, אני פחות מתחברת.
אפשר להוסיף 2-3 עלי מרווה או בזיליקום, אבל צריך לשם לב שהם לא נכנסים לסלט.
נו, ועדיין אין מצלמה, אז לא יהיו כאן תמונות, מה לא ברור?
אוף טופיק
אתמול הרגשתי באירוע קטן איך נסגר לו מעגל,אי פעם מזמן, כשהיה "כוורת חוזרת בפארק הירקון" אבאמא לקחו אותי להופעה.
אתמול בהופעה השנייה בחיי שאני רואה בפארק הירקון ילדה בת 12 ביקשה שלא אסתיר, ממש שמעתי את ה"תק" של המעגל, לא חזבתי על זה אבל זה שימח אותי!
היה מעולה, כוורת כבר זקנים אבל עדיין יודעים לתת הופעה.
