יום חמישי, 21 במרץ 2013

סברינה לפסח ~מתכון~

סברינה של אמא לפסח


זה אולי מתכון אבל לא אחסוך מכם את הגיגיי. אני יודעת שאתם סקרנים, והרי העולם נחלק לשניים, אלו שיודעים מהי סברינה ואלו שלא. אלו שכן תוהים איך לעזאזל ניתן לאפות כזו שתהא כשרה, ואלו שלא תוהים מה היא בלבד. אבל חכו, אל תתנו לסקרנות להרוג את החתול. אתם יכולים לזרום איתי פה, או לקפוץ למתכון למטה, אבל אם נשארתם עד עכשיו מה אכפת לכם לקרוא עוד כמה פסקאות לפני המתכון?

לכל חג יש מנהגים משלו, וזכרונות משלו. אהבות משלו, טעמים משלו. ארוחה משלו.
אצלנו בפסח יש שירים, נותנים מכה עם קערת הסדר על הראש והתפקיד של הילד הקטן לקחת את האפיקומן על הגב ולהחביא אותו. מסתכלים הצידה בעשר המכות, ושופכים את היין שלהן בשירותים (אבל לא לבד! מישהו בא לשמור עליך).

פסח הוא חג של תגליות של מנהגים אחרים: שירים חדשים ותחפושת אליהו במשפחה של האיש שלי. סבי החורג (ז"ל) שלימד אותנו להכות בבצל ירוק זה בזה, שבכל שנה הוציא מן הכיס במעיל חתיכה מן האפיקומן הקודם, והטמין במקומה חתיכה חדשה, שתחכה לה שנה עד שיוציא אותה לחירות ויחדש אותה באחרת.
פסח הוא חג של התחדשות. סבי החורג נפטר לפני כך וכך חודשים, ומוצאת עצמי מתגעגעת אליו, אל השאלות, האמירות, הדעתנות.
אל הגדולה הזו שבה פשוט אימץ אותנו להיות נכדיו, הבלבול שלו בכל פעם שענה לטלפון ושאלנו מה שלומו במקום לבקש מיד את סבתא, בכל פעם שדאגנו שהיין יהיה כשר, ויהיה קינוח פרווה בלי קרם,  כאילו לא מבין שכמו שאימץ אונו ככה גם אימצנו אותו.

פסח הוא חג של טיולים, של משפחה של חברים.
יש לי זכרונות של מצות בכל העולם, בלאוס, בארצות הברית, בירושלים, ברמת הגולן.

פסח אחד, נדחקנו כולנו לתוך המכונית. זה היה כולנו קטן אז, שני הורים ואני אחת, נסענו לתל קציר, הקיבוץ הרחוק. אני זוכרת את הריח של הכנרת, את השירה מול הטלויזיה לתוך הלילה (עפרה חזה, לאורך הים), הפליאה שלי לנוכח השמות של הבנות, על שם מקומות בארץ, כרמל, ירדן. המבוכה שהייתי שרויה בה כששאלו אותי מה שרתי אתמול. הבושה כשאחרי מקלחת לבשתי פיג'מה כדי לישון ולא הבנתי שמתקלחים לפני ארוחת ערב בחדר אוכל.
אני לא יודעת מה ההורים שלי זוכרים מהנסיעה ההיא. המציאות והסיפורים מטשטשים. הקשר נעלם עם השנים, אין לדעת מה שלום כרמל וירדן, ואולי לתל קציר כבר אין בכלל חדר אוכל.
אני כן יודעת מה נשאר. נשארו שלשה דפים מצהיבים, מקומטים מעט, עם מתכונים מתוקים לפסח. הסיפור אומר שכולם מעולים, מתישהו לקחתי יוזמה והקלדתי אותם, אני מכירה מהם רק אחד.
זה מתכון אחד שפסח בלעדיו הוא לא פסח, כבר בערך 20 שנה, אולי קצת יותר, אולי קצת פחות, מי יודע בת כמה הייתי?
זו הסברינה של אמא שמקורה בתל קציר הרחוקה.




סברינה, הוראות.

סברינה במקור הוא מאפה שמרים עשיר, ספוג ברום, עטוי בהר קצפת ומעליו דובדבן.
כשאני חושבת סברינה עולה לי מורה לאירובי, ואז סברינה המכשפה. סתם שתדעו.
אז הנה מתכון קצר, מהיר מלא טעם ורושם, שמכינים רק פעם בשנה, כלומר הרבה פעמים אבל רק לאורך שבוע אחד. אני מבטיחה לכם שלא משנה לאן תביאו או למי תכינו אותו, אף אחד לא ישאר אדיש, אתם לא חייבים לגלות להם כמה זה היה פשוט....

  
רכיבים      תבנית מלבנית 20/30או תבנית עגולה 24 או 10 מנות אישיות
1 כוס קמח מצה
1 חבילה אבקת אפיה
2 ביצים
1 יוגורט/שמנת חמוצה/ריוויון/אשל (200 מ"ל סה"כ)
1.5כוס סוכר
2 ביצים
1.5 כוס מים
0.5 כוס רום (ברנדי/ ליקר/במקרה הגרוע יין או וניל)
תותים לקישוט
אחד משלושת הציפויים הבאים: (לא לוותר!)
  • 1 שמנת מתוקה להקצפה +כף וניל איכותי+שתי כפות סוכר
  • 1 שמנת מתוקה להקצפה+כוס חלב+אינסטנט פודינג
  • 1 שמנת מתוקה להקצפה+שמנת חמוצה (9/15/28)+כף וניל איכותי+שתי כפות סוכר

נחמם תנור ל 170 מעלות.
נשמן את התבנית או נסדר עטרות נייר בתבנית המאפינס.  
אם יש לנו מיקסר נערבל את הביצים עם 0.75 כוס סוכר, נוסיף את היוגורט (במתכון המקורי כתוב 1 אשל,אבל כבר ניסיתי עם כל התואמים ויצא מעולה) ואז את הקמח ואבקת האפיה, ונעביר לתבנית.
אם אין מיקסר, או לא בא לכם להפעיל אותו זה יוצא מעולה גם אם פשוט מערבבים הכל עם כף בלי סדר לדברים. ככה גם המתכון המקורי מבקש.
נכניס לתנור החם לחצי שעה, עד שמזהיב ומתייצב, ובזמן הזה נכין סירופ, או רוטב כפי שקורא לו המקור.



בסיר קטן על האש נביא לרתיחה עדינה (יעני בועות קטנות ולא הר געש מתפרץ) את הסוכר הנותר (0.75 כוס) המים והרום.
נמשיך לבשל כעשר דקות ונכבה, נמתין בסבלנות ליציאת העוגה מהתנור.
אחרי חצי שעה כשהעוגה זהובה ונאה נוציא אותה מהתנור, ניתן לה שתי דקות להצטנן ולהתרגל למציאות החדשה שבחוץ ואז נשפוך עליה את הסירופ (ממש נטביע אותה כמו שעשינו למצרים  בים! ויהי!) אני מציעה לשפוך עם כף, ולחלק באופן שווה פחות או יותר. אנחנו רוצים שהעוגה תראה ממש מוצפת בסוף,אבל שהמפלס יהיה בגובה שלה ולא יותר.
 אל תדאגו, הכל ייספג בסוף.

בזמן שהעוגה והסירופ שלנו מתחברים להם לאיטם ומתקררים הגענו לדילמה הכי גדולה של המתכון. (טה דה דה דם!) וזה איך לצפות.
נתחיל מזה שלא תחשבו אפילו על לא לצפות, כל הקטע בסברינה ובזו בפרט הוא השילוב בין הבצק הרטוב לקציפה אוורירית מעל. אם אתם לא אוהבים עוגות רטובות או קצפות זה לא כל כך מתכון בשבילכם.
אמא שלי תמיד מכינה את גרסת האינסטנט פודינג שהיא נפלאה. עם השנים אני קצת סולדת מאבקות מוכנות, (וזה אולי לגמרי בראש שלי אבל אני מרגישה בהן טעם לואי), אז אזרתי עוז ואומץ השנה וניסיתי קצת לגוון ולשנות, אפילו הזמנתי טועמת  מדופלמת שתחווה דעתה.
לצערי הרב  אני והטועמת לא הגענו לתמימות דעים.
היא חובבת שמנת חמוצה ולכן ממש התלהבה מהציפויים שמשלבים אותה, אני ממש אהבתי את הציפוי עם הקצפת והוניל. לפעם הראשונה שמכינים הייתי מתחילה עם אחד מהם, ואולי בהמשך מתפרעת ומנסה שילובים אחרים.

אז ככה, בוחרים ציפוי:
בגרסא של האינסטנט פודינג פשוט מקציפים הכליחד עד שמתייצב,
בשאר הגרסאות מקציפים את השמנת המתוקה עם הוניל והסוכר, או שמשתמשים בה ככה או שמקפלים לתוכה שמנת חמוצה אחת.
ארבעה ציפויים, סברינה אחת, עם כיוון השעון: מימין למעלה אינסטנט פודינג, קצפת עם וניל, קצפת עם שמנת 28%, קצפת עם שמנת 15%
ככה עורכים מבחן טעימה.
רצוי לצפות את העוגה ולתת לה לנוח כמה שעות (עד 24) במקרר, זה מייצב אותה, וגם את הקצפת. אבל היא טעימה גם מיד או אחרי יומיים שלושה, רק צריך להקפיד על קירור.

אם החלטתם להכין מנות אישיות ומגניבות חכו כמה שעות שהמאפה יתייצב, קלפו את הנייר, היפכו ומעליו זלפו את הקצפת. אני השתמשתי פשוט בכף אבל אפשר גם להשקיע ולזלף באמת.

מקשטים עם תותים, מגישים ולא מספרים לאף אחד מה הסוד....


הארות:
  • המתכון המקורי מכיל הרבה יותר סוכר והרבה יותר סירופ, נסו ככה פעם אחת ואם מתוק לכם מדי/פחות מדי הפחיתו או הוסיפו סוכר.
  • אם מערבלים את העוגה במיקסר היא יוצאת קצת יותר אוורירית, אבל ההבדל לא משמעותי בתוצאה הסופית.
  • אני הכנתי הפעם ששה מאפינס גדולים ותבנית מלבנית קטנה אחת (15*20 בערך) אני אוהבת את המנות האישיות, האיש שלי מעדיף את התבנית, אני אוהבת שיש גובה לעוגה והוא מעדיף אותה דקה, אחרי כמה פעמים תמצאו את המידה האהובה עליכם, וכמה קצפת אתם אוהבים מעל.
  • אל תתפשרו במתכון הזה על הוניל, וניל איכותי עושה את ההבדל!
  • אפשר לנסות ולשחק עם הציפויים, למשל למון קארד טוב (כמו זה למשל, שהוא חביב עלי במיוחד), או במקום שמנת חמוצה לקפל גבינת מסקרפונה או ריקוטה עם הקצפת.
  • הסברינה המקורית מקושטת בדובדבן, אבל פסח היא עונת התותים אז תתמודדו.
  • אם נשארה לכם קצפת אפשר להכין איתה תותים בשמנת.
  • האלבום של המתכון נמצא כאן.

בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מחממים תנור ל 170 מעלות, משמנים תבניות. מערבבים את חומרי העוגה: קמח מצה, ביצים, 0.75 כוס סוכר, יוגורט או תחליף, קנח מצה ואבקת אפיה. יוצקים לתבנית ומכניסים לחצי שעה לתנור. בינתיים מכינים סירופ- מרתיחים סוכר מים ורום כעשר דקות. כשהעוגה יוצאת מהתנור מפזרים עליה את הרוטב עם כף עד שהיא כמעט מוצפת, מקררים. מכינים ציפוי- מקציפים שמנת מתוקה עם תוספות (אינסטנט פודינג/וניל וסוכר), כשמתייצב מקפלים פנימה שמנת חמוצה אם רוצים, מצפים את העוגה הקרה ומקשטים בתותים.


אולי השנה אני אשמור חתיכה מהאפיקומן, ואולי אפילו אדע איפה היא בפסח הבא.
~יום שיוויון שמח!~

2 תגובות:

  1. נתת לי עוד רעיון לקארד לימון (ותודה על הקישור:) ) אבל במקרה הזה אני מעדיפה את הקרם קצפת שלך! חג שמח!

    השבמחק
  2. ממש בכיף! ותודה :~) חג שמח

    השבמחק


תגיב את זה, תגיב את זה
תגיב את זה כבר
תגיב את זה, תגיב את זה כבר