יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

מאפינס וניל עם כדור שוקולד

מאפין וניל טבעוניים (וגם לא), על כלבי נחיה תל אביב, וגורי נחיה באימון.





לפני שבוע וחצי בערך חגגנו גיוס ויומולדת בקבוצת כלבי נחיה תל אביב.
לפעמים רוצים לתאר משהו ולא יודעים איך. לא יודעים מאיפה להתחיל, או איך לדייק את מה שמרגישים. איך להעביר את המקום לכתוב כך שהקורא יצליח להבין בלי להרים גבה.
יש קבוצות ואנשים שתופסים מקום בחיים, והם חשובים, ולא תמיד אפשר להסביר למישהו מבחוץ למה ואיך.
זר לא יבין זאת. לא יבין למה לעזאזל נפגשים אחת לשבוע, כל פעם בגן שחרור כלבים אחר, משתדלים להגיע. לא יבין למה לעזאזל חוגגים לכלבים יומולדת, למה חוגגים ועצובים כשכלב מתגייס. לא יבין את המהות של אנחת הרווחה שסטטוס קטן על גורלו של עוד אחד מהכלבים בפייסבוק גורם.
אבל אולי כדאי להתחיל מהתחלה, ולאט לאט נגיע לקבוצה הזו שהיא חלק מהותי ואינטגרלי מהחיים שלי היום.
אני חלק מקבוצה שנקראת "כלבי נחיה תל אביב", הכלב שלי יועד להיות כלב נחיה אך לא התאים ונשאר שלי. הוא היה השני שגידלתי.
מה זה אומר כלב נחיה לעיוור? כלב נחיה הוא כלי שעוזר לעיוור להתנייד ביתר קלות. אוכלוסיית העיוורים המשתמשים בכלבי נחיה בארץ היא קטנה יחסית- כמה מאות אנשים. יש שני מרכזים שמכשירים כלבי נחיה- אחד בצפון, אחד בבית עובד.
אני קשורה למרכז הישראלי לכלבי נחיה שבבית עובד.
המרכז כולו ממומן מתרומות. התהליך להכשרת כלב נחיה ארוך ויקר. כמה מאות אלפי שקלים לכל כלב.
בדרך להיות כלב נחיה יש הרבה שלבים. החל מבחרת זוג הורים "מוצלחים" במיוחד, הרבעת הכלבה, לאחר מכן הכלבלבים גדלים מעט ובגיל שמונה שבועות מקבלים משפחה אומנת שתגדל ותאמן אותם בביתה ובחייה במשך בין עשרה חודשים לשנה וחצי. אחרי כן מבדקים רפואיים ומעשיים, קורס, התאמה, קורס עם העיוור, ויאללה הכלב מוכן.
לא פשוט בכלל.
על כל שלב בתהליך יש המון מה לספר ולדבר. ספרים שלמים אפשר לכתוב. מה למה כמה איך בעד נגד. כמה מכם גידלו כלבלב קטנטן, ממש גורון כזה, בבית? זה מתחיל מכמה הוא חמוד!!! ולברדורים וגולדנים הם בהחלט כלבלבים חמודים. אבל אז צריך ללמד לשלוט על צרכים. ולא להרוס את הבית, ולא לנשוך, ולא לנבוח בקולי קולות, ולהקשיב לבעלים. אם כל אלו מורכבים כשמדובר בסתם כלב הרי שעם גור נחיה באימון המצב מסובך עוד יותר.
גור נחיה באימון לא נשאר יותר משעות ספורות לבד. אתם עובדים? יבוא איתכם לעבודה, לומדים באוניברסיטה? יבוא להרצאה, לומדים דיקור סיני? יבוא לתרגולים. הולכים לקניון? לקניות בסופר? מופע בלט? יבוא גם.
ורגע, לא מספיק שיש איתכם כלבלב בכל מקום, גם צריך לאמן אותו- הליכה נכונה לקראת נחיה, פקודות בסיסיות, צרכים לפי פקודה. להפגש עם המאמנים, לקבל הדרכה.
אצל כל משפחת-אומנה הקושי הוא אחר. אצל חלק זו הפרידה, אצל חלק זה העובדה שבלי שהבנת את זה לפני אתה הופך שגריר של המרכז לכלבי נחיה, אצל חלק אלו הויכוחים הבלתי פוסקים בכל מקום על כך שמותר להכניס איתך את הכלב, ולא הוא לא נושך, ולא הוא לא צריך מחסום. יש משפחות שמפחדות מכשלון- מה אם הכלב לא יעבור? יש מי שמתעייף מהדאגה הבלתי פוסקת ליצור נוסף שהוא לא אתה.
ופה נכנסת הפגישה השבועית של כלבי נחיה. אף אחד מהקבוצה הזו אינו חבר נפש שלי, עם אף אחד אני לא נפגשת מחוץ למסגרת הזו. אבל הקבוצה הזו יוצרת מקום מבין, מכיל, מקבל, עוזר כשצריך. אני לא יודעת כמה אנשים מבחוץ יכולים להבין את הצורך לחגוג לכלבלבים יומולדת,  מי יבין שזה לא רק מצחיק אלא גם מביך כשהכלב מפספס ונובח באמצע הרצאה או עושה צרכים באמצע קניון, את התסכול כשהכלב מצליח או לא מצליח לעבור קורס ולהפוך כלב נחיה, באופן פרדוקסלי אנשים מבחוץ בדרך כלל כן מתיימרים להבין את את הכאב וההקלה והקושי בלתת אחרי שנה את היצור שליווה אותך יומיום לעבודה או ללימודים, אבל בדרך כלל זה לא החלק הכי מורכב.
התהליך עם גור נחיה הוא אחד מהכיפיים והמספקים שעברתי. לא סתם בחרתי לעבור אותו בפעם השנייה (והיד עוד נטויה, אולי תבוא גם שלישית...) ולא סתם אני שומרת על קשר הדוק עם הקבוצה הזו, יש בה קסם.
בגיוס האחרון התגייס מאפין, מאפין הוא חבר טוב של הכלב שלי יוסטון. לכן לכבוד מסיבת הגיוס ויומההולדת הכנתי מאפינס, או בשמם העברי: מופינים (נשבעת לכם שככה קראה להם האקדמיה ללשון!) וכדי להוסיף להם קסם החבאתי בתוכם הפתעה- כדור שוקולד.

מאפינס וניל עם כדור שוקולד וציפוי

הרעיון המקורי מגיע מהבלוג היפהפה "תיק אוכל", אבל המתכונים לגמרי שונים.
הכנתי גרסא טבעונית וגרסא חלבית, שתיהן יצאו מעולות.

הבסיס הוא עוגה בחושה ומוצלחת, וכדורי שוקולד, אם יש לכם מתכונים שאתם אוהבים אז אתם מסודרים. לא צריך יותר כלום. אחרת אתם יכולים לנסות את המתכונים שאני מציעה, הגרסא הטבעונית לעוגה מקורה ברחלי, בחורה מקסימה וטבעונית ותיקה, ואת כדורי השוקולד המצאתי לבד, (נשבעת לכם!) אבל אפשר לבחור כל מתכון שמדבר אליכם, כמו למשל המתכון הזה מ siv-food או המתכון הזה מ .the vlog אני בכל מקרה עדיין מחפשת את העוגה הבחושה הלבנה הטבעונית המושלמת- אם יש לכם מתכון ממש אשמח לדעת!
המתכון לעוגה החלבית והמעולה מגיע ממורקייק, הוא מעט בעייתי בעיני כי הוא דורש גם חמאה, גם להקציף, גם לחמם את החלב וגם מקל וניל, אבל הוא מצויין, ויש אלטרנטיבות למקל!

אני טבעוני!


טוב די לקישקושים, יאללה לעבודה! (זה משחק  בחירות כזה אפשר גם קדימה לעבוד בתנועה! הליכוד יבשל בביתנו!יש לכם עוד כאלה? אשמח שתשתפו בתגובות...)

רכיבים (ל12 מאפינס או תבנית אינגליש קייק גדולה)

לכדורי שוקולד (כ40 כדורים)
450 גרם עוגיות  בטעם שוקו
400 גרם שוקולד מריר
2-3 כפות חלב סויה

לעוגה טבעונית
1.5 כוסות קמח
0.75 כוס סוכר
1 שקיק אבקת אפיה
0.25 כוס שמן
0.25 כוס רסק תפוחים
1 כוס נוזלים (מים/ חלב סויה)
כפית גדושה משחת וניל/ כפית תמצית וניל
1 כף חומץ

לציפוי טבעוני
1 פחית קרם קוקוס (הכי שמן שיש)
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל
אופציה- 2 קפות קקאו איכותי.

לעוגה חלבית
100 גרם חמאה (חבילה קטנה)
0.75 כוס סוכר (ועוד שתי כפות למי שאוהב מתוק)
2 ביצים
0.5 כוס חלב
1 מקל וניל/ כפית גדושה משחת וניל/ כפית תמצית וניל
1.3 (כוס ושליש) קמח
כפית אבקת אפיה
קורט מלח

לציפוי חלבי
1 שמנת מתוקה להקצפה
2 כפות סוכר
ממש מעט וניל (פחות מחצי כפית)
אופציה- חופן שוקולד +כף חלב

יוסטון אסור!

מכינים את כדורי השוקולד:
קודם כל מילה על העוגיות, אפשר להשתגע ולקנות עוגיות מטורפות, בסופר ליד הבית היה מבצע על שלוש חבילות חיקוי חיוכים בעשרה שקלים וזה היה מצוין וטעים, אז לשיקולכם.
מרסקים את העוגיות, אני מוצאת שהכי נוח לי להכניס אותן לתוך שקית סופר ולהרביץ, עם מה להרביץ? מערוך, פטיש שניצלים, או החביב עלי הוא פטאיש ללא רתע (פטיש מצופה גומי) שקיבלתי מתנה מחברים שפיזרו את דירתם וקפצו לשנתיים בצרפת. זה נוח ויעיל ולא קורע את השקית.

פטיש נשמע לכן מגניב במטבח? חכו שתשמעו עם מה אני מרוקנת קישואים לממולאים!

ממיסים את השוקולד עם החלב- אם אתם מתקדמים ויש לכם מיקרו מניחים בקערה ומפעילים בכמה פעמים של של 10 שניות, מערבבים היטב בין פעם לפעם וכשנמס לגמרי מוסיפים לתוך הקערה את העוגיות ומערבבים. מגלגלים כדורים   בגודל כדור פינג פונג בידיים רטובות, מניחים על מגש ויאללה למקרר, שינוחו קצת בשקט לפני שיכנסו לגהנום בתנור.



ועכשיו לעוגה עצמה!
נרפד תבנית שקעים בעטרות נייר הידועות גם בשם מנג'טים.
הגרסא הטבעונית -
אם אפשר נשים יום קודם את קרם הקוקוס במקרר.
נחמם את התנור ל 180 מעלות, נשמן היטב את המנג'טים כי אחרת המופינים נדבקים וזה מבאס ובכלל נייר זה לא טעים...
נערבב את החומרים לפי הסדר, ונחלק לשקעים, למלא לפחות שני שליש מכל שקע כי העוגה לא תופחת מלא. (אני די סגורה שזה קשור לאיזה תגובה בין החומץ לאבקת האפיה, אם יש למישהו ביסוס מדעי אשמח לשמוע בתגובות)
אם אין לכם רסק תפוחים זה עדיין יצא טעים, רק קצת יותר יבש.  נניח כדור שוקולד במרכז כל שקע,  ונכניס לתנור בערך ל 15-20 דקות.
נצנן את המופינים.
נוציא את קרם הקוקוס מהמקרר, נהפוך ונפתח מצדו התחתון, נשפוך את הנוזל (אפשר לשמור ולהוסיף למרק כתום- זה טעים!) ונשתמש רק בחלק השמן שנשאר (אם לא הכנסנו וזה הכל מעורבב לא נורא, עדיין יצא לנו קרם יחסית יציב הוא רק יהיה פחות נוח לעיצוב). נוסיף אליו חבילת אינסטנט פודינג ונקציף היטב. הקרם לא יתמצק ממש כמו קצפת אבל בהחלט יסמיך ויתייצב.
בעזרת מרית או כף או לקקן נצפה את המופינים, לא לדאוג אם הקרם קצת נוזלי- הוא יתייצב במקרר.
למשקיעים יתן לקחת כחצי כוס מהקרם, לערבב עם קקאו ולקשט, או סתם לשם בשקית סנדוויץ' לגזור ת'פינה ולצייר.
לאשפז במקרר עד לאכילה.






לגרסא החלבית- 
אם עובדים עם מקל וניל אז חוצים אותו וחורצים אותו ומרתיחים אותו בתוך החלב כדי שהגרגרים יפרדו לגמרי. מחכים שיתקרר קצת.
מקציפים את החמאה והסוכר, הכי נוח במיקסר עם וו גיטרה, אבל אם אין קצת עבודה ידיים ומטרפה גם יעשו את העבודה, אין מטרפה? אוי ואבוי! גם מזלג זה בסדר, מקסימום העוגה תצא טיפה פחות אוורירית.
כשהתערובת אחידה ומעט מבהירה מוסיפים את הוניל (אם לא השקענו במקל) ואת הביצים אחת אחת ומממשיכים ללטרוף עד שאחיד. בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים ומוסיפים אותם ואת החלב בשתיים שלוש פעמים לסירוגין (בבקשה לא לוותר על המלח, הוא עושה הבדל טעים!), ממשיכים לטרוף עד שכמעט אחיד ולא רגע יותר. (זה עושה את העוגה יבשה אם מערבבים יותר מדי).
מכניסים לתנור לרבע שעה עשרים דקות.
מצננים, ויאללה לצפות!
 מקציפים את השמנת עם הסוכר והוניל לקצפת יציבה, עם מרית, לקקן או סתם כף מורחים מהקצפת על המופינים, אפשר להחליק או לעצב גלים, לפי ראות עינכם...
בא לכם להשקיע? אפשר להמיס שוקולד ולקשט איתו, (נניח קיבלתם לפני שנה 5 קילו מטבעות שוקולד ואתם עדין מנסים להפטר מהם? זה אחלה שימוש!) אפשר גם סתם לגרר שוקולד בפומפיה או קולפן. שימו לב רק כי הטריק של לערבב קקאו בקצפת שעובד מעולה בגרסא הטבעונית לא יוצא טעים כאן, ושלשוקולד יש נטיה להחליק אז כדאי לזלף אותו עם כפית.
לשמור במקרר עד להגשה.




בקיצור ומהר בלי להתבלבל-
מכינים כדורי שוקולד- מרסקים עוגיות, ממיסים שוקולד עם חלב, מכדררים ומכניסים למקרר. מחממים  תנור ל 180 מעלות. מרפדים תבנית מאפינס במנג'טים. לגרסא הטבעונית רצוי גם לשמן אותם.
לגרסא טבעונית מערבבים את הרכיבים לפי הסדר, יוצקים בלילה לשקעים, מניחים כדור שוקולד בלב כל שקע ולתנור.
מצננים את המופינים. מקציפים קרם קוקוס עם אינסטנט פודינג ומצפים את המופינים (אם זוכרים שמים את קרם הקוקוס במקרר יום קודם ומשתמשים רק בשמנת שלו). אפשר לערבב קצת מהקרם עם קקאו ולקשט או לגרר שוקולד מעל. מאחסנים במקרר עד להגשה.
לגרסא חלבית מרתיחים חלב עם מקל וניל, מצננים. מקציפים חמאה עם סוכר, (מוסיפים וניל אם לא משתמשים במקל) מוסיפים ביצים אחת אחת ומערבבים, מערבבים את החומרים היבשים בנפרד ומוסיפים ב 2-3 פעמים לסירוגין עם החלב עד שאחיד. יוצקים בלילה לשקעים, מניחים כדור שוקולד בלב כל שקע ולתנור. מצננים את המופינים, מקציפים שמנת עם סוכר ווניל, מצפים. אפשר להשקיע ולקשט עם שוקולד מומס, אפשר סתם לגרר שוקולד לקישוט.

הערות:
  •   למופינים יש קטע גם בלי הציפוי, והם יפים ומרשימים. הציפוי מגניב כי הוא מחביא את כדור השוקולד ואז יש הפתעה!!!
  • אם אופים באינגליש קייק אז אפשר פשוט לפזר כדורים בתבנית, לעוגה עגולה 24/26 פשוט להכפיל כמויות מהעוגה (כדורים יצאו מספיק).
  • אם יש שאריות מבלילת הכדורים, או שיוצאים יותר כדורים ממה שצריך (ומהכמויות פה יצאו יותר כדורים...)  אז מומלץ אחרי הקירור לגלגל אותם עוד קצת בידיים, ואז בקוקוס/סוכריות צבעוניות/שבבי אגוזים ולשמור במקרר לנשנוש כיפי.
  • כמו לכל מתכון גם לזה יש אלבום תמונות, הוא נמצא ממש כאן.




וקצת בלי קשר:
  • איזו התרגשות! נרשמתי לקורס פרמקלצ'ר! אולי מי מכם רוצה לבוא איתי?
  • אני עובדת בעבודה זמנית עד לבחירות, איל כך ובהתאם לזאת קצת הפרסום הרשומות מואט מעט.
  • רשומה שריגשה אותי השבוע, טוב לא ריגשה אבל היא מעניינת מאוד, (שוב- מאתר בידיים) על מחסור באושר ותרבות הצריכה או כדברי הכותבת תרבות את-צריכה.
  • בעקבות בקשת הקהל להלן קורות בישולי מהשבוע האחרון, אנסה לפרסם מתכונים למה שתהיה דרישה: מרק כרוב ועדשים ירוקים, מרק כרובית, מרק עגבניות צלויות, מקלות לחם מרשימים, נבטי מש ונבטי חומוס, רוטב פסטו מאולתר, גרגרי חומוס רב תכליתיים, עוגיות בננה תבלינים של מורקייק.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

סופגניות ריקוטה

מהר מהר, סופגניות מעולות לפני שייגמר החג!

(ואני מתנצלת, הפעם המתכון ממש לא טבעוני)

הן כל כך מעולות שהייתי חייבת לשתף, יש אומנם רק עוד שלושה נרות אבל הם הכי חגיגיים, וחוץ משירים ולביבות סופגניות הן תוספת האווירה המושלמת, ובאמת שהחלק הכי מסובך הוא הטיגון (ולדאוג שתהיה ריקוטה).

ביום שני נפטרה ענת גוב. אני לא יודעת איפה ענת תופסת אתכם אבל אני מאוד אהבתי אותה. ומאוד  נעצבתי מהידיעה.
מי שיכלו להבין אותי ולנחם לא ענו לטלפון, האיש שלי הרים גבה ואמר "טוב".
ואז הכנתי את הסופגניות הללו. והן כל כך פשוטות, לא כבדות וטעימות שהן המתיקו לי את הערב.
ואני נשבעת שהן יוצאות מעולה. זה מקסימום טעם מינימום מאמץ, באמת, תנסו, זה שווה.


סופגניות ריקוטה

מגיעות במקור מכאן.

מצרכים  (כ 25 סופגניות קטנות)

1.25 כוסות קמח
1 שקיק אבקת אפיה
0.25 כוס סוכר
250 גרם ריקוטה, או טבורוג.
3 ביצים
1 כפית וניל
1 כפית גרידת לימון/תפוז
1 כפית ויסקי/ברנדי
(0.25 כוס חלב/מיץ תפוזים אם משתמשים בריקוטה תוצרת בית- הסבר בהמשך)

שמן קנולה לטיגון
גזר לטיגון
אבקת סוכר לפידור.



רגע מילה על הריקוטה במתכון.
חבילת ריקוטה עולה בסופר 15-25 שקלים. זה המון! ואותי זה מעצבן.
אותי גם מעצבן שהסופגניות דורשות משהו מעבר למה שיש לי תמיד בבית. אז ניסיתי למצוא אלטרנטיבה נעימה יותר, פה בתמונה למעלה יש שלוש גבינות שנוסו, ולהלן המסקנות:

 הגבינה העליונה בצלחת היא פשוט גבינה לבנה. היא זולה וזמינה אבל הסןפגניות איתה יצאו לא מוצלחות. הבלילה יצאה דלילה מדי, להוסיף קמח לא עזר וזה לא היה זה.

הגבינה מימין למטה היא ריקוטה תוצרת בית. היא קלה מאוד להכנה, ומאוד זולה (2 שקיות חלב עולות עשרה שקלים). מ 2 ליטר חלב ושתי כפות חומץ יוצאת גבינת ריקוטה מעולה אם כי מעט יבשה. זה מגניב כי אפשר להכין בדיוק באותו אופן גם מחלב סויה, ואז מצאנו פתרון מעולה גם לרגישים ללקטוז!
איך מכינים כזו אפרט בהזדמנות קרובה, ובינתיים יש את ההסבר של מאיה מבצק אלים (שמשתמשת גם בריוויון) ואת ההסבר הזה.
הסופגניות יצאו טעימות איתה, אבל הבלילה היתה מעט יבשה ולכן צריך להוסיף בערך רבע כוס נוזלים. (זה יכול להיות מיץ תפוזים להעשרת הטעם, חלב או מים)

הגבינה משמאל נקראת טבורוג. היא עשתה עליה מרוסיה, והיא מאוד נחמדה. יש טבורוג מומתקת וטבורוג נייטרלית. היא מאוד דומה לריקוטה אבל קצת יותר גסה במרקם ובטעם. היא מעולה לעוגות גבינה, נהדרת בסנדביץ ותזרום גם בפשטידה. אני קונה אותה במעדיניה בסופר, ואז היא עולה קצת פחות מ 5 שקלים ל 100 גרם, אם לא מעניין אתכם ההכשר ויש לכם מעדנייה רוסית באזור תוכלו לרכוש אותה שם בכמעט חצי מחיר. אם אתם לא יודעים לבטא את זה (וקרוב לודאי שאתם לא, גם אני לא מצליחה) תגידו שאתם מחפשים גבינה רוסית רכה שלפעמים יש בה צימוקים. זה מה שתמיד עובד לי.

המסקנה שלי היא שעם ריקוטה קנויה, ריקוטה ביתית או טבורוג הסופגניות ממש מוצלחות. על הגבינה הלבנה הייתי מוותרת.


יאללה לעבודה!
בקערה בינונית מערבבים את הקמח אבקת האפיה והסוכר, מוסיפים את הגבינה, הסיצים, הוניל הויסקי והגרידה.
את הלימון/התפוז פשוט מגרדים על פומפיה(בעברית מיגרדת). אם רוצים גם לאכול או להשתמש בהם אז קודם כל מגרדים ואחר כך מקלפים.
מערבבים היטב עד שאחיד.

ממלאים סיר בשמן, השמן צריך להיות בעומק ארבעה סנטימטר לפחות (שלוש אצבעות) וכדי שלא ישפריץ עליכם ותיכוו מומלץ להשאיר לפחות ארבעה סנטימטר רווח מקצה הסיר אם לא כפול מזה.
 (זה בדרך כלל דורש ליטר שמן בערך, תלוי מה קוטר הסיר).

מדליקים אש גבוהה.
חותכים כמה פרוסות מהגזר וזורקים לשמן, זה יגרום לו להתחמצן יותר לאט, שמן שהתחמצן ישנה את הצבע שלו לכהה יותר והוא לא כל כך בריא.
אם יש מדחום סוכר אפשר להשתמש בו ולאזן את טמפרטורת השמן בסביבות ה 180 מעלות.
אם אין מדחום, נטבול  ידית של כף בשמן ונרצה שהבועות יראו בערך כמו בתמונה הבאה, פחות מזה זה קר, יותר  מזה זה חם מדי.
















עכשיו מכינים סופגניית נסיון.
בעזרת שתי כפות והרבה זהירות מכניסים סופגניה ראשונה לשמן. היא תשקע לרגע  וזה בסדר, ואז תצוף. אם היא יצאה עגולה ויפה היא גם תתהפך מעצמה, אם לא אחרי שתי דקות בערך צריך להפוך אותה. ואז שוב להפוך אחרי שתי דקות בערך.
היא צריכה להיות די שחומה. (תסתכלו על התמונה הראשונה  ברשומה כדי לקבל מושג).
נדוג אותה מהשמן בעזרת כף מחוררת,  נספוג עודפי שמן עם נייר סופג. נספור עד שלוש ונטעם לבדוק שהיא מוכנה.
אני חושבת שלא מוכן זה הכי טעים, אבל אני יודעת שרוב העולם לא מסכים איתי, אז אני אגלה איך בודקים שמוכן: אם יש בצק רטוב ונוזלי באמצע זה לא מוכן!!! (גאון שכמותי...) ואז נדע שאת הסופגניות הבאות נטגן דקה יותר.

ככה מכניסים סופגניה לסיר

מטגנים את כל הסופגניות.
כדאי לשם לב שהשמן לא מתקרר מדי או מתחמם (לפי הבועות סביב הסופגניות) כי אז הן יכולות לצאת ממש יבשות או שרופות מבחוץ ולא מוכנות מבפנים.
אם הסופגניות יוצאאות עגולות, וקרוב לודאי שהן תצאנה, אז הן תתהפכנה לבד, כמו הסופגניה כאן למטה בתמונה,
ואז לא צריך להפוך אותן.



מספיגים עודפי שמן, ומה שנשאר זה לפדר אותן באבקת סוכר, אפשר גם להזליף ריבה, דבש או מייפל. 
יאמי!



בקיצור ומהר בלי להתבלבל:
מערבבים את כל החומרים בקערה, מחממים שמן (מוסיפים לשמן כמה פרוסות גזר), מטגנים, מפזרים אבקת סוכר.

כל כך פשוט שזה הכל במשפט אחד.



(הספר "תאונות" של יעל הודיה ממש נחמד, אם תהיתם, וסיימתי אותו כך שאפשר להשאיל.)



עכשיו אם בא לכם עוד קצת תמונות, לכל רשומה בבלוג יש אלבום בגוגל פלוס. של המתכון הזה נמצא פה.



חג אורים שמח!

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

סופגניות, דלעת וחנוכה.


כל השבוע התרגשתי לקראת החנוכה,
זה התחיל בשלל מתכונים שהציפו לי את הרידר, המשיך להזמנות להדלקת נרות, ושמם כבר צמחה לה הציפיה לחג ולאור שהוא מביא עימו ולאט לאט הציפה את כולי.

חנוכה הוא חג של טוב,
שמונה ימים של טקסים קטנים, שמונה ימים בהם אנחנו מזכירים שאור קטן מחולל שינוי גדול, שלכל אחד מאיתנו השפעה על סביבתו. שמונה ימים של תזכורת לכל אחד מאיתנו לחשוב ולמצוא מה האור הקטן שמאיר אותו ואת מי האור שלו מאיר.

מאכלי חגים הם תו"ל שלם בפני עצמו. מי מכין, מה מכין, איך מכין, מה הטעם המדויק. אצלנו בחנוכה סבתא מכינה זלביה, זלביה הן סופגניות מצריות פשוטות-פשוטות, לא סימטריות ולא מתוקות, מטביעים אותן בים של דבש, או בהר מושלג של אבקת סוכר. באמת ממש שתכננתי לכבוד נר ראשון ללמוד מסבתא איך מכינים "זלביה", אפילו דיברנו בסקייפ והיא הראתה לי איך לערבב עם היד, ואיך לטגן ומה הזמנים. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. זמן הזלביה עוד יבוא. אולי אפילו יזכה לרשומה.

בשישי בבוקר הזדמנתי אל נמל תל אביב. אם כבר מגיעים לנמל חייבים לקפוץ אל שוק האיכרים.
אני יכולה ללכת לאיבוד בשווקים כאלה.









האמת שגזרים, חצילים,קולורבי ואפילו סופגניות זה מגניב, אבל מה ששבר אותי ואת ההחלטה הנחושה שלא לקנות היה הדוכן של דורון. ומה כבר יש בדוכן הפלאים של דורון, ובכן יש שם המון מלא מליון מלאנת'אלפים סוגים של :



אז כן, קוראים לי נריה והלואי והייתי מצליחה לגדל דלעת במרפסת שלי. דלעת היא אושר, היא כתומה, וכיפית וטעימה ואפשר לעשות איתה כל כך הרבה דברים!
תוך כדי שאני מנסה להתמודד עם האושר האינפנטילי והמבט המזוגג שנדבקו אלי אני רואה פנים מוכרות, מעבר לדוכן קפצה אלי בתיה, הידועה גם בשם בת חן.
בתיה היא מכרה ותיקה, היינו יחד באותו מסלול צבאי ממש מהתחלה עד הסוף, אנחנו שתינו מאותו גרעין נחל, שתינו היינו באותו מחלקה בצבא, ויצאנו יחד לפרק משימה. בתיה היא בחורה מצחיקה, מחוברת לעצמה וגם בשלנית מחוננת. היא המקור למאפינס דלעת של בתיה שפרסמה מיכל וקסמן וכל פגישה איתה מזכירה לי שצריך להקשיב למה שהבטן אומרת יותר.

והבטן אמרה דלעת. אז לזלביה שלום, ביום אחר, תודה.

תראו, תכף הדלעת מורידה לי ביס!

ורגע לפני המתכון:
אצל דתיים חרדים אוכלים מטוגן כל שמונת ימי החג, ואם זו המצווה, אז למה לא? אני לא מתכוננת באמת לעמוד ולטגן שמונה ימים, אבל אם היה לי את הזמן ככה היתה נראית התוכנית שלי לחג:

נר ראשון: סופגניות דלעת!
נר שני: לביבות תפוחי עץ, (טבעוניות נהנות יותר)
נר שלישי: סופגניות טבעוניות, סיו-פוד
נר רביעי: סופגניות תפוחים אפויות, מה יש לאכול
נר חמישי: סופגניות לימון ריקוטה, Cup of Jo
נר שישי: לביבות גבינה פשוטות, של מאיה מ"בצק אלים".
נר שביעי: זלביה, בטח זלביה.
נר שמיני: עוגיות פריכות , "לא על החסה לבדה"




סופגניות דלעת

המתכון הזה מיועד למי שאין לו כוח לשמרים, אבל לא מפחד מטיגון בשמן עמוק, מקורו במתכון מיופי במטבח.
אם אתם מחפשים מתכון ברגע, גשו ללביבות גבינה פשוטות אצל מאיה מבצק אלים, (הן להיט אצלנו, מוכנות בצ'יק ועובדות גם עם גבינת עיזים או סויה.) אם אתם רוצים להתחמק מהטיגון הכבד המתכון לסופגניות תפוחים אפויות, של מה יש לאכול, הוא נפלא. באמת ממש.

רכיבים:     (כ-8 סופגניות)
לסופגניות:
100 גרם דלעת (זה יוצא בערך כוס פירה כשהדלעת רכה)
1 כוס קמח
50 גרם חמאה (חצי חבילה קטנה, אפשר להחליף במרגרינה לגרסא טבעונית)
0.5 כפית אבקת אפיה (או כפית שטוחה של מטבח אם אין כפיות מידה)
1 כפית סוכר
1 כפית ברנדי/ויסקי/וודקה
קורט מלח.

לסירופ
1/3 כוס סוכר
1/3 כוס מים
1 כפית קינמון

לציפוי
0.75 כוס אבקת סוכר
1 כף נוזלים (חלב, מיץ תפוזים או מים)
1 כף מייפל אמיתי (או דבש, או סילאן)
0.5 כפית תמצית וניל



מתחילים עם בישול הדלעת, אם יש לכם מיקרו פשוט תזרקו אותו פנימה ותפעילו לחמש דקות, היא תצא רכה ומבושלת .
אם אתם נגד מיקרו באופן עקרוני, אין לכם מקום בשבילו במטבח או סתם לא בא לכם אפשר לפרוס את הדלעת לפרוסות בתבנית אפיה, להוסיף כוס מים, לכסות בנייר כסף או עוד תבנית ולאפות 20 דקות בתנור ב180 מעלות, או לחתוך לקוביות לבשל במים עד ריכוך ואז ליבש קצת.
מפרידים את הקליפה ומועכים לפירה.


מוסיפים את שאר הרכיבים לסופגניות ולשים, אם דביק מוסיפים קצת קמח, אם יבש ולא נעים מוסיפים כף או שתיים מים.


מרדדים את הבצק לעובי חצי ס"מ בערך, קורצים עיגולים (אני משתמשת בכוס) ומחוררים אותם באמצע (נגיד עם פקק של בקבוק, או משהו אחר קטן מהמטבח).
אפשר לרדד על משטח מקומח, אם הרידוד הוא יותר מדי ניג'וס בשבילכם, אפשר לקחת חתיכה בגודל כדור פינג פונג מהבצק, לשטח אותה לפיתה ולעשות חור עם האצבע באמצע, זה קצת פחות יפה אבל ממש קביל!

אנחנו ממש עוד רגע מגיעים לטיגון, אבל רגע לפני עומדת לפנינו החלטה גורלית! יש שתי אפשרויות להמתיק את הסופגניות, טבילה בסירופ או ציפוי ברויאל אייסינג., ועכשיו לפני הטיגון זה הרגע להחליט.
הסירופ מאוד טעים, אבל אם לא נאכל את הסופגניות מיד הוא יהפוך אותן לסמרטוטיות, והוא קצת פחות פוטוגני ומרשים.
רויאל אייסינג הוא ציפוי טעים, הוא קל להכנה, והוא יפה וקצת יותר עמיד.
האמת, שאפשר גם בלי סירופ או ציפוי בכלל, אבל אז הסופגניות הן יותר לביבה, וגם הולכות נפלא עם גבינה ועירית.

בקיצור, סיימתם להתלבט?
אז שימו סיר או מחבת עמוקה על האש, ומלאו אותו בהמון שמן לטיגון עמוק.

בזמן שהשמן מתחמם נכין את הסירופ/הציפוי.

אם מכינים סירופ אז שמים את כל רכיביו בסיר או פינג'אן קטן ומביאים לרתיחה, שימו עליו עין כל הזמן, כי הוא יגלוש בשניה שתסתכלו לצד השני. מורידים מהאש ומעבירים לצלחת רחבה. (קערת מרק היא פיתרון נפלא)

אם הלכנו על הציפוי אז מערבבים את כל הרכיבים, הוא אמור להיות משחתי ולא נוזלי. אם הוא ממש סמיך מוסיפים כף מים, אבל שוב, אנחנו לא רוצים אותו נוזלי כי אז הוא לא יתקשה, גם אותו נעביר לצלחת רחבה.

השמן צריך להיות בערך 170 מעלות. אני עוד לא עליתי על הדרך לודא את הטמפרטורה בלי מדחום יעודי, אבל יש כל מני הסברים שקשורים לגודל הבועות כאשר מכניסים כף עץ~ לא קטנות ועייפות אבל גם לא גדולות וכועסות~ או משהו כזה.
אם מישהו מכיר שיטה אני אשמח לשמוע!

מטגנים את הסופגניות עד שמזהיבות, כ 2-3 דקות מכל צד, סופחים את השמן ומעבירים לטבילה מהירה בסירופ/ בציפוי.

בעקרון אם טבלתם אותם בסירופ ואתם רוצים להוסיף רושם אפשר לפזר עליהן סוכר או אבקת סוכר, בעיני זה די מיותר אבל אם יש אורחים ועניינים אני סלחנית.


בתיאבון!


בקיצור ומהר בלי להתבלבל:
מבשלים את הדלעת, מוסיפים את שאר הרכיבים ולשים לבצק אחיד, מרדדים את הבצק וקורצים סופגניות, מחממים את השמן בסיר או מחבת ובוחרים ציפוי או סירופ או בלי, מרתיחים חומרים לסירופ או מערבבים חומרים לציפוי ומעבירים לצלחת רחבה, מטגנים את הסופגניות 2-3 מכל צד דקות להזהבה, מספיגים עודפי שמן וטובלים בסירופ או בציפוי. בתיאבון!




הערות והארות
  • אני השתמשתי בקמח מלא, זה לא משהו. הקמח המלא קצת מכביד את התערובת, והוא גם נותן לה צבע אפרורי שמקשה על ההחלטה האם הסופגניה מוכנה, אני ממליצה למי שיכול להשמש בקמח לבן, זה סופגניה והיא מלאה שמן ולא בריאה, אז מה זה גם קמח לבן במשוואה?
  • כשמטגנים בשמן עמוק ממש רצוי להוסיף טיפ טיפה אלכוהול לבצק, זה מונע ספיחה של שמן, אפשר להשתמש בברנדי שטוק שמחזיקים לתיבול עוגות, או בכל  משקה אלכוהולי אחר שיש בבית
  • כשמחממים את השמן זורקים פנימה חתיכת גזר או שתיים, הגזר מעכב את ההתחמצנות של השמן ומאריך את הזמן שאפשר להשתמש בו
  • זה מבאס לבזבז בקבוק שמן שלם על מעט סופגניות, אבל כיוון שאנחנו לא מטגנים כמויות מטורפות אפשר אחרי השימוש להוציא מהסיר שאריות בצק, לכסות במכסה  ולהשאיר על הכיריים (כשהן כבויות, כן?). בהמשך החג אפשר פשוט לטגן באותו השמן , כל עוד השמן לא שינה צבע זה בסדר, אם הוא שינה צבע הוא כבר התחמצן וצריך להחליף.




וקצת דברים אחרים:

עוד רגע בסימן חנוכה, אפשר להכין נר מתפוז או מכל פרי הדר אחר. זה מגניב, נחמד, אקולוגי וממלא את הבית בריח הדרים. הדרכה חמודה כאן.

מעבר לחנוכה, כבר ממש יש גשם, וקר, וזה הסימן שממש הגיע הזמן לסיים להכין את הגינה לחורף. אומנם כבר מאוחר מדי לזרוע ירקות חורף, אבל לשתילים עוד יש סיכוי, אז בצל ירוק, שום, כרוב, כרובית, קולורבי ובני דודים שלהם ישמחו אם תארחו אותם לעונה, אפילו באדנית.
אם נשארו לכם שיחי קיץ למינם (דלועים, פלפלים, עגבניות או שאר שחים שהפירות "תלויים" עליהם) זה הזמן לייבש אותם או פשוט להחליף.


והתנצלות ובקשה- אני עדיין מחוסרת מצלמה, ותוכנת עריכת תמונות, אז אני מתנצלת על איכות התמונות כאן, זה המירב שאני מצליחה לעשות עם הטלפון שלי ופיקאסה, ובבקשה~ אם מי מכם מכיר דרך פשוטה חינמית ומוצלחת יותר אני ממש אשמח לשמוע!


חג אורים שמח!

יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

מג'דרה


איך אתם מתחילים את השבוע?
(אז מה אם שלישי היום, נא להתעלם)

אצלי יום ראשון הוא יום של נסיעות, מפגשים ולימודים.
זה היום החופשי של האיש שלי אז הוא בדרך כלל נפתח בקפה משותף, ואז אני יוצאת לדרך.
יום ראשון הוא תמיד יום מפתיע, אני אף פעם לא יודעת מה מחכה לי בדרכים, מה יהיה מזג האויר ואילו אנשים יזדמנו לי לדרך.

השבוע יום ראשון היה עמוס במיוחד. נפתח בנסיעה לירושלים עם חברה שהגיע לביקור הישר מפריז(!) ושיחה מעמיקה, שנקטעת כשמגיעים לבנייני האומה, ואז להעלות טרמפיסטית כי היא נראית מוכרת, ולגלות שעולה איתה בחורה עם תסמונת דאון, ושהיא מוכרת כי זו פעם שניה שאני עוזרת להן. להיזכר שגם בפעם הקודמת היא היתה אגרסיבית ולא נחמדה, לחרוג ממנהגי ולהסתכל לה בעיניים ולומר :את יודעת שאת חצופה?" כשהיא יורדת, והיא מחזירה מבט, שלו, מודע, מבין ואומרת "כן, אני יודעת". לנשום בדרך למשתלה בגן הבוטני, כדי לחדש את הצמחים בגינת העציצים, ולקבל מעובד רחב לב וחיוך תבנית הנבטה במתנה: "אולי ככה זה יעבוד לך" הוא אומר. וקדימה, לאוניברסיטה! כמה ירוק תמיד בגבעת רם! עוד לא מספיקה להוציא מאמר לקריאה עד השיעור וצצה לה חברה טובה~ותיקה~רחוקה ואנחנו נסחפות לשעה של שיחה על משפחה ואירועים על הדשא (מזל שהגשם חיכה עוד יום-יומיים). שיעור, ולהר הצופים. לנסיעה להר יש לי טרמפיסטית מקסימה וקבועה, היא מגיעה נסערת, מערכת החינוך-סמכות-דמעות-בטן מתכווצת- למה זה ככה? עוד הרצאה, עשר בלילה, זמן לחזור.

נוסעת חזרה לרמת גן, מרגישה שהראש עובד וחושב ומתחיל לעבד את כל המפגשים. הוא רגיל, זה קורה הרבה, כמעט כל יום ראשון, לפעמים גם בימים אחרים בשבוע.

אני חוזרת הביתה תשושה, רוצה אוכל שלא צריך לחשוב בשבילו, אוכל פשוט ולא מעמיס, כזה שמתאים לכולם וכל אחד יכול, שהוא ארוחה שלמה וכל מה שצריך זה להעמיס אותו על צלחת.

איזה מזל שנשארה מג'דרה מיום שישי.




מג'דרה

אז ככה, מג'דרה כאמור היא אוכל פשוט, יש לו אינספור וריאציות, רובן טבעוניות אפילו. הוא פשוט לשדרוג, וגם פשוט להכנה, מחזיק יום שלם בקופסא בתיק, שבוע במקרר, יחסית זול, מלא חלבון וערכים תזונתיים, והכי חשוב- טעים!

אז הינה המתכון הקלאסי, איך לשדרג בקלות, בתמונה פה למעלה מדגמנת  מג'דרת בורגול וקינואה עם ירקות כתומים של שישי בערב.

מצרכים:
1 כוס אורז
0.75 כוס עדשים ירוקים
כף שמן זית
בצל גדול
5 שיני שום
עגבניה
2-3 כפות רסק עגבניות
כמון
פפריקה


שדרוגים:
  • אפשר להחליף את האורז הפשוט באורז מלא, בורגול, חיטה או קינואה. (אני לא אוהבת רק קינואה, הטעם שלה קצת חזק לי מדי. אני מערבבת רבע כוס שלה עם דגן אחר)
  • כוס ירקות טריים שאתם אוהבים קצוצים לקוביות. (אני אוהבת בטטה ודלורית או דלעת, אבל גם פטריות, קישוא או כרובית ישמחו את הסיר)
  • 250-300 גרם בשר טחון/קוביות עוף/קוביות טופו

יאללה לעבודה:
משרים את העדשים במים, נא לא להבהל! אם זכרתם בבוקר או כמה שעות קודם מה טוב, אם לא מרתיחים מים ושופכים על העדשים, עד שנחזור אליהם הם יתרככו מספיק. המצב האידאלי הוא שבאשר בוחרים עדש ולוחצים עליו עם הציפורן הוא פריך ונשבר בקלות, לא הגענו לשם? לא זכרתם להשרות? לא נורא, פשוט נאריך קצת את הבישול והכל יהיה בסדר.
אה, וכן, אם בחרתם לשים חיטה תזרקו אותה יחד עם העדשים להשריה.

בוחרים סיר בינוני, לי יש נטיה תמיד לבחור סיר קטן מדי, אז תעשו לעצמכם טובה ותשתדלו לבחור סיר גדול ממה שנדמה לכם שצריך.

קוצצים בצל לקוביות, קולפים את שיני השום ופורסים לפרוסות, קוצצים את הירקות ואת העגבניה לקוביות גם.
מחממים את הסיר עם כף שמן זית, מטגנים את הבצל שיהיה שקוף.
אם בחרנו להוסיף בשר או טופו מזיזים את הבצל קצת הצידה בסיר ומטגנים אותם עכשיו, שישחימו קצת מכול הצדדים. הבשר לא חייב להיות מוכן ממש אלא רק טיפה לשנות צבע.
מוסיפים את השום לטיגון של דקה שתיים ואז את הכמון והפפריקה. מותר להתפרע גם עם תבלינים אחרים שאוהבים רק לשם לב שלא מוסיפים מלח. עדשים הם קטניה, וקטניות לא מתרככות בבישול אם מוסיפים מלח, תוסיפו אחר כך בצלחת או משהו כזה.

נוסיף עכשיו את כל שאר הירקות, כלומר עגבניה וירקות אם בא לנו. אם יש עוכר עגבניות בקהל אפשר פשוט לוותר על העגבניה.
נערבב קצת ונוסיף את האורז.

עכשיו העדשים שוחים להם כבר בערך רבע שעה במים רותחים וזה הזמן לסנן אותם ולהוסיף לסיר.
(אצלנו מאמינים שהמים האלה טובים לעציצים, קצת קשה לאמת את זה אבל אתם מוזמנים לנסות ולהשקות)
מוסיפים את רסק העגבניות ומעליו 3 כוסות מים לפחות. המים צריכים לכסות את כל מה שבסיר ואם צריך מוסיפים.

מכסים את הסיר, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ואחרי 20 דקות בודקים שהמים לא נגמרו בטעות לפני שהכל רך וטעים. המג'דרה מוכנה אחרי בערך 40 דקות אם הכל הלך תקין, אחרת אפשר להאריך את הבישול, ולודא שיש מספיק מים.

אם נגיד באופן היפוטתי נגמרו המים, או שכחתם לכבות את האש או תקלה אחרת (לא קרה לי אף פעם, אני? לשכוח סיר על האש?) ויש ריח שרוף ומבאס אל תתייאשו! קחו כמה חתיכות קרטון, שימו למעלה בסיר ותכסו, עשר דקות והריח ברח, בחיי! קרטון ביצים עובד מעולה, וגם קרטון ארגזים כזה, לא, זה לא מנסיון, סיכמנו שאני תמיד זוכרת לכבות את האש בזמן!

מגישים עם טחינה וסלט קצוץ.






נקודה למחשבה:
עץבעיר מנהלים קמפיין נפלא שנקרא "יוצאים מהסופר", בכל שבוע הם מציעים תחלופות פשוטות למוצר יומיומי אחר. השבוע הם נגעו בנושא שקרוב ללבי ויצאו נגד אבקת המרק, שהיא אחד הדברים העצובים בעיני בתרבות הבישול שלנו.  אז הסבר מצוין למה אבקת מרק היא לא משהו ומה אפשר במקומה נמצא ממש כאן.


יום שבת, 1 בדצמבר 2012

שמרים וקינמון


1...2....3... מתחילים. 

(לכל מי שתוהה מה למה ואיך- מוזמן להכנס ל "אז מה אני עושה פה בכלל?" מצד שמאל ולשוטט קצת.)


אני אוהבת ארוחות שישי גדולות, כאלה שיש בהן הרבה אוכל, אוסף אנשים (כלומר לפחות עוד שניים שלושה אנשים) וקצת תחושה של חגיגיות.,  כי בכל זאת, לא כל יום מציינים את סוף השבוע.

השבוע באה לארוחת שישי המשפחה שלי, שזה אומר אבאמא, אחותי וסבתא. (יש גם אח~אבל הוא יצא לחגוג).

כשאמא באה לארוחה אצלי זה אומר שצריך לרוקן את המקרר ולהכין קופסאות ריקות, והרבה מהן. זה גם אומר מאבק עיקש ביני לבינה, מי תכין מה. הרי אין צורך שביתה היקרה תבזבז משלה, אמא תדאג לכל, ולאוכל לשבוע שאחרי גם. אבל, אבל אמא, אני שומעת עצמי מנסה בכל זאת בשיחת התיאום השבועית, גם אני יכולה להכין משהו! ואני יכולה לשמוע את הגלגלים של אמא שלי עובדים, בכל זאת אמא באה להתארח אצלי, ואני יכולה להכין משהו אם הוא לא יהיה מדי יקר, מדי מטריח או משהו שהיא תכננה להכין. איזה מזל שאני שוכחת להודיע לה על חלק מהדברים שאני מכינה!

סיכמנו שאני מכינה סלט כרוב ומג'דרה. (יש! שני דברים! בסוף תסכים שאכין את כל הארוחה!) ואני הוספתי קינוח טבעוני מלא שמרים וקינמון וטעים, כי צריך לשמח את אחותי, והיא כבר חגגה טבעונולדת.

מאפה שמרים קינמון 

אז המאפה הזה מסתובב בהרבה גרסאות כבר במשך כמה חודשים בין הבלוגים ברשת, יש גרסאות עתירות ביצים כמו זאת של מתכוניישן ושל קפה ויפה, הגרסא שלי טובענה ממתכונים שנראים טעימים  שקיבלה השראה מהחלוצה.
ויאללה, לעבודה:

רכיבים:     (לשתי תבניות אינגליש קייק)
2.5 כוסות חלב סויה
100 גרם רסק תפוחים
1 כוס שמן קנולה (או שמן ניטרלי צמחי אחר)
1.5 כוס סוכר
2.5 כפיות שמרים יבשים
5 כוסות קמת מלא
2 כפות גלוטן (לא חובה)
0.5 כפית אבקת אפיה
0.5 כפית סודה לשתיה
2 כפיות מלח
3 כפות קינמון




מכנסים לסיר קטן את חלב הסויה יחד עם רסק התפוחים וחצי כוס שמן וחצי כוס סוכר, (בשאר הסוכר והשמן נשתמש אחר כך) מחממים עד לרתיחה, מוודאים שהסוכר נמס ומקררים. כדאי שלא תיפול לכם הכף פנימה כמו שקרה לי כי זה קצת מבאס לדוג אותה.

בינתיים בקערה גדולה שמים 4 כוסות קמח, גלוטן (אם יש לכם, לא שווה לקנות במיוחד) ושמרים ומערבבים שהשמרים יתכסו. כשהסיר והתערובת התקררו מספיק  מוסיפים גם אותם לקערה ומערבבים. (תכניסו אצבע- אם לא חם לה זה בסדר, אם האצבע לא תמות גם השמרים לא ימותו).
זה דביק ועיסתי ודליל וממש לא נועד ללישה וזה בסדר. נכסה וניתן לשמרים להתעורר לאט לאט ולעבוד קצת, איזה שעה.


אחרי שעה מוסיפים מלח, אבקת אפיה וסודה לשתיה וחצי כוס קמח (אני מודדת רק את המלח בכפית מטבח רגילה, שהיא קטנה מכפית סטנדרטית, אבל אני רגישה למלוח במיוחד), ומתחילים ללוש. אם יש לכם מיקסר זה יהיה פשוט, אם לא- הבצק ממש דביק, תתאזרו בסבלנות. יכול להיות שתצטרכו להוסיף עוד חצי כוס קמח, זה בסדר, אנחנו רוצים  שהבצק ישאר מאוד גמיש ודביק כי קמח מלא מאוד מאוד אוהב נוזלים. אני לשה במיקסר עשר דקות, בידיים הייתי לשה עשרים.

אחרי שלשנו נשמן את הקערה, נחזיר את הבצק, נכסה בשקית סופר או ניילון נצמד ונאשפז במקרר למשהו בין שעה ללילה.

אני מתנצלת על איכות התמונות, הטלפון שלי אשם. מצלמה תגיע בהמשך הרשומה.


אז ככה הבצק נראה אחרי כמה שעות, נלוש אותו קצת ונרדד, בצק קר אוהב שעובדים איתו על השיש, כי ככה הוא פחות מתחמם ונשאר נוח לעבודה. מה שכן אם הבצק עוד קצת נדבק מומלץ לשמן את השיש עם כף-שתיים של שמן ולא לקמח, כי קמח ייבש לנו את הבצק ואנחנו רוצים אותו רך.
מרדדים את הבצק למלבן בעובי בערך סנטימטר, זה לא נורא כל כך אם המלבן קצת אליפטי.
כשיש לנו מלבן משביע רצון משמנים אותו היטב. אני עשיתי את זה בפעמיים עם חצי כוס שמן, בפעם הראשונה השמן נספג ובפעם השניה הבצק נהיה מבריק. אפשר עם מברשת אפיה אבל הכי כיף בידיים!
מפזרים את כוס הסוכר הנותרת והקינמון, על הבצק, אפשר לערבב אותן קודם ואפשר לפזר בשכבות: קינמון- סוכר- קינמון
שתי האופציות יהיו בדיוק באותו טעם בסוף, באמת!


עכשיו החלק המסובך. איך מכניסים את זה לתבניות?
 קודם כל מרפדים אותן בנייר אפיה, ומשמנים אותו מעט, זה כדי שבטוח שום דבר לא ידבק ויהיה קל לחלץ אותן בסוף.
נחתוך את המלבן היפה שלנו ל5-6 רצועות ברוחב 5-6 סנטימטר, ונערום אותן יפה יפה אחת על השניה, לסוכר ולקינמון יש נטייה לברוח בשלב הזה, רצוי לא לוותר להם ולפזר אותם חזרה על הרצועה שהם ברחו ממנה.
עכשיו את הערמה הנאה שלנו נפרוס לקוביות, ואת הקוביות נעמיד בתבנית. (יש תמונות שממש מבהירות את התהליך אצל החלוצה.) חשוב מאוד לא לדחוס את הפרוסות. אם נשארו כמה פרוסות בלי מקום אפשר לזרוק אותן או לאפות בנפרד ולאכול ליד הקפה. את הסוכר והקינמון שנשארו על השיש כדאי לפזר מעל התבניות, זה יוצא קריספי וטעים.



עכשיו כשהעוגות מחכות בתבנית זה בדיוק הזמן לחמם את התנור ל 180 מעלות, לתנור שלי זה לוקח  קצת פחות מעשרים דקות, שזה זמן נפלא לתת לעוגות לתפוח.
מכניסים לתנור לבערך 40 דקות, אנחנו לא רוצים שהסוכר מלמעלה ישרף ובגלל זה נבדוק אחרי עשרים דקות אם צריך לכסות את העוגות בגג אלומיניום.
וזהו, להוציא מהתנור, לצנן קצת, ולהוציא מהתבנית, איזה קטע, העוגה כבר פרוסה לפרוסות!!!

הי תראו, אחותי הגיעה עם מצלמה!


הערות והארות
  • לגרסא לא טבעונית אפשר להחליף את חלב הסויה ורסק התפוחים בחלב וביצה, ואת השמן במילוי לחמאה. 
  • אצלי במשפחה אופים רק עם קמח מלא, זה לא מחייב אתכם בכלל , אם תרצו להחליף לקמח לבן פשוט הורידו חצי כוס מהנוזלים.
  • רגע על גלוטן- הוספה שלו לקמח מלא הופכת את הבצק נוח יותר לעבודה ומשפרת את התוצאה הסופית, אם אין לכם גלוטן בבית אל תטרחו במיוחד, פשוט הוסיפו עוד קצת זמן לישה. אם אתם עובדים עם קמח לבן לא צריך גלוטן.
  • סודה לשתיה- דומה בפעולה לאבקת אפיה אבל קצת אחרת, אם אין לכם סודה  אפשר פשוט להוסיף במקומה אבקת אפיה.
  • שמן- חמותי טוענת שמרגרינה היא השטן של האוכל, ואני נוטה להסכים איתה, ככה שאני מעדיפה להשתמש בשמן.  יכול להיות שיש תחליפים מקוקוס או עניינים אחרים שיעשו את העבודה יותר טוב, אבל בינתיים אין לי כאלה במזווה. בכל מקרה כשמשתמשים בשמן כדאי להשתמש בשמן נייטרלי בלי טעם מובהק כמו שמן קנולה, ולא בשמן סויה או שמן זית שישאירו טעם דומיננטי.
  • ככלו שיש יותר נוזלים בבצק הוא דורש יותר זמן אפיה, אם אתם אופים עם קמח לבן ופחות נוזלים אז כדאי להתחיל לבדוק אם העוגה מוכנה בערך חצי שעה אחרי שהיא נכנסה לתנור...
  • וזה פעם ראשונה שאני כותבת רשומה, ואני מלאה בחששות, אז אשמח לתגובות והארות, בסדר? 

אצלי העוגה נגמרה תוך עשר דקות, ואז סבתא שלי ביקשה ויסקי.
טוב שיקרתי, חמש דקות מרגע שהתחלנו לאכול. מזל שהיו שתיים.