ממרח החלבה הפשוט בעולם ~מתכון מהיר~

האמת שבאמת התכוננתי.

לכתוב על מה קורה עם מצלמה,

לסכם שנה,

לפתוח שנה,

לדבר על מקום המחשב בחיי בימים אלה,

ולמה אני ממשיכה עם הבלוג הזה בכלל?

לספר על יומהולדת,

על מה שהבנתי, על מה ששיניתי,

על חברות,

על למידה,

על עבודה.

מכירים את זה שהחיים קורים בזמן שאתם מתכננים תוכניות?

אז הנה, בבקשה,

אני עם גב תפוס, אחרי זריקה בטוסיק (שיואו! כתבתי טוסיק!) ריצה בין מליון רופאים וכואב לי.

ובכל זאת, 

גם תחילת חודש ויש אתגר מגניב במנטקה,והרבה אנשים הכינו דברים מגניבים עם שומשום, ממש פה.

וגם נחמה קטנה ופשוטה, שכל כך כל כך פשוט להכין.

אז קבלו, בבקשה, שני ממרחי חלבה בשלוש דקות, שאפשר להכין עם מה שיש בבית.

(ויש גרסא טבעונית ומהממת!)

ממרח חלבה תמרים

כשלמישהו אצלנו בבית יש מבחן, הוא מקבל בבוקר קופסא עם פרות יבשים, ושוקולד, וסנדביץ' מבחנים, אתם יכולים לנחש מה יש בסנדביץ' הזה?

2 כפות ממרח תמרים

1 כף טחינה

ממרח תמרים מוצאים באזור של דברי האפיה בסופר, הוא נמצא בקופסת פלסטיק ואמור לעלות משהו כמו 6 שקלים, והוא מספיק להמון המון המון סנדביצ'ים, 

לגבי הטחינה, תשתמשו בזו החביבה עליכם, היא תעבוד יופי.

מורחים פרוסה בממרח תמרים, ומעליו מורחים את הטחינה, מערבבים מעט עם הסכין, בתיאבון!

ממרח חלבה עם שומשום

1 כף שומשום

1 כף טחינה

1כף דבש/סילן/מייפל

הכמות פה היא לפרוסה אחת, אבל אפשר להכין גם עם כוס מכל רכיב, ולקבל ממרח שמחזיק לאורך זמן.

גם כאן, כל טחינה תעשה את העבודה, וגם כל שומשום, אבל לפעמים שומשום מלא מריר מעט ויש בו אבנים, ככה שאני משתמשת בשומשום רגיל, אבל זה יעבוד עם שניהם, בדוק.

בקערית מערבבים טחינה וממתיק, האמת שכמעט כל ממתיק שהוא לא נוזלי ממש או גבישי יעבוד פה, אני מחבבת במיוחד את הדבש.

עכשיו, שימו לב! בעיקרון בקערית שלכם נח לו עכשיו ממרח חלבה לתפארת, אבל! אנחנו רוצים ממרח מגניב ומשובח עם פצפוצים, ובדיוק בשביל זה קיים השומשום.

נקח מחבת, עדיף כבדה אבל גם סתם פושטית עובדת, ונשים בה את השומשום, נניח את המחבת על הכיריים על להבה בינונית ונערבב כל הזמן עד שיש ריח קלוי.

 חשוב מאוד! קודם לשם את השומשום ואז להדליק את האש, כשהמחבת חמה מראש השומשום  נשרף, מקבל טעם מר וגם מתחיל לקפוץ כמו פופקורן. זה אולי משעשע, אבל זה לא טעים.

ברגע שהשומשום משחים מעט ומתחיל להפיץ ריח ניחוח מוסיפים אותו לקערית ומערבבים.

מורחים על פרוסה ונהנים!

אוף טופיק

ובכן, יש לי יומולדת השבוע,

ולשם שינוי מתוכננת חגיגה.

אז מי שרוצה להצטרף ביום שבת למסלול קצרצר או פיקניק או שניהם מוזמן להגיע.

בתוכנית משהו טעים שכל אחד יביא, ואולי הפעלות יומולדת, וכיף.

הלו? זוכרים אותי? רוטב לסלט מישהו? ~ הרהורים~מתכון זריז~

תירוצים במיטבם

אז משלומכם חברימוס?
אני קצת נבוכה לכתוב עכשיו, קצת בגלל שלא כתבתי הרבה זמן, ועוד קצת כי אני ממש ממש ממהרת.

אבל רגע, אני אסביר את שתי הסיבות לאט וברור.
אני אשתדל להסביר בקו ישר, ואתחיל ממה קרה איתי בחודשיים ומשהו האחרונים.

הכל התחיל מזה שיום בהיר אחד, אחרי שהכנתי מאפינס קוקוס ותות עץ טבעוניים העברתי אותם אל בעלת המצלמה המשמשת לצילומי הבלוג, מסרתי לה יומהולדת שמח, והיא נסעה טובת לבב לים.
היה לה סוף שבוע מעולה, למצלמה~קצת פחות. שלא תבינו לא נכון, המצלמה שלמה רק ש... אין לה סוללה.
בכל מקרה בתוך יומיים בערך מעכשיו הבעיה הזו הולכת להיפתר, סוללה חדשה בדרכה אלי, המצלמה אצלי בערך לעוד שבוע וצ'ופצ'יק, ואחרי המבול נראה, כלומר נקנה מצלמה.

אז הנה, וידוי, בעצם כן ניסיתי להכין לפה מתכונים, אבל הם יצאו ירוקים להחריד, ועם המצלמה של הטלפון, אז פשוט לא הצלחתי.
אולי זה הזמן למצלמה משלי.

מיד אחרי משבר המצלמה פצחתי בתהליך תזונתי חדש.
זה קורה לי כל כמה זמן, פעם בלי פחמימות, פעם סתם שינוי תפריט. לאט לאט אני מחפשת את התפריט שיעזור לי להיות בריאה לאורך זמן.
הפעם אני מנסה ניקוי גוף לפי שיטת קינגסטון, אני פותחת את החודש השלישי ומרגישה (טפו טפו טפו, בלי עין הרע חמסה חמסה!) הרבה יותר טוב.
כמעט בלי מיגרנות, בלי נפיחות בבטן, בלי בצקות.
יש לזה חיסרון אחד~ אני אוכלת כל כך משעמם!
וההוראות כל כך מדויקות, מה לאכול באיזה שעה, ואיך, ולמה, וכמה. ומתי להפסיק. אני מתחילה לתהות אם אצליח לעמוד בזה לאורך זמן.

נו, אז עוד פעם דיאטה, אתם בטח חושבים.
אז זהו שלא.
המטרה היא להיות בריאה, לא רזה. אני עומדת בינתיים כבר די הרבה זמן במצב בו אני שלמה עם המידה שלי, תודה.
אני רק מחפשת את המקום בו הוא יתייצב.
אני יכולה להגיד שהמקום הזה הוא לא פשוט לשאר העולם, שלא מצליח להבין עד הסוף איך אפשר שלא לרצות להיות רזה.
האמת שהוא קצת יותר מורכב גם בשבילי, כי אני עדיין מרגישה שמי שחוקר אותי לגבי התפריט ושואל שוב ושוב איך אסתדר עם האוכל ומדי פעם נכנס לי לצלחת (מתוך סקרנות לשמה או באמת דואג מה אוכל היום אם יוצאים למסעדה) פולש לי למרחב כל כך אישי, כאילו צבט לי בתחת או שלח יד לציצים, בחיי.

וזה גם חלק מהתהליך, למצוא איזון גם פה. לנשום עמוק.
לא לפגוע כשאני מבקשת שיצאו לי מהצלחת ואני אסתדר. המזון שלי הוא ענייני, אני אמצא איך להתמודד ואם צריך עזרה אבקש, מבטיחה.

ופתאום החיפוש אחר איזון עובר גם לתחום הרגש,
בוחנת מחדש אפשרות תעסוקה, מערכות יחסים, קשרים, עיסוקים.

פתאום באמצע החיים ארוחות ערב הפכו להיות כל כך פשוטות, ולי כל כך אין כח להסביר שכבר חודשיים לא באמת אירחנו.
הממ... במחשבה שניה גם לא התארחנו.
ופתאום אני מוצאת עצמי "בתקופה לא סוציאלית" (תודה מרב על המונח המדויק כל כך) 
אפילו את שלושת הטלפונים הקבועים כל יום (חבר חברה ואמא) אני מדללת.


אני מתחילה להרגיש שבאמת מתחלפת לה תקופה.

אני מקווה שהחדשה תהיה מעניינת יפה ומרתקת.

ומה עכשיו? לאן אני ממהרת?
אני יוצאת לשבוע הדרכה (אופס הנחיה) של קורס בתנועת בני המושבים. ואני צריכה לצאת בעוד חצי שעה, ולא סיימתי לרוז, והבטחתי להשאיר את המהפכה ששמה השולחן שלי מסודרת, או לפחות ניתן לשליטה.
אז בלי הגהות בלי ביקורות, רוטב מעולה לסלט ונתראה עוד שבוע שבוע וחצי. (בלי נדר!)

רוטב ויניגרט

רכיבים

חצי כוס שמן זית

שליש כוס לימון

כף חומץ

שליש כוס סילאן (או ריבה או דבש או 3 כפות סוכר)

כפית שטוחה ממרח חרדל 

כפית שטוחה חרדל גרגרים

4 שיני שום פרוסות דק

קורט מלח

להכניס הכל לצנצנת עם מכסה, לערבב היטב עד שאחיד, לטעום להוסיף משהו אם חסר לכם.
לתבל את הסלט.
אם נשאר בצנצנת פשוט לאכסן במקרר, הטעם משתבח עם הזמן.
מחזיק במקרר חודש לפחות.

אפשר גם פשוט להכניס הכל לבלנדר ולבררררר.... אבל אז המרקם יוצא ממש אחיד, אני פחות מתחברת.
אפשר להוסיף 2-3 עלי מרווה או בזיליקום, אבל צריך לשם לב שהם לא נכנסים לסלט.

נו, ועדיין אין מצלמה, אז לא יהיו כאן תמונות, מה לא ברור?

אוף טופיק

אתמול הרגשתי באירוע קטן איך נסגר לו מעגל,
אי פעם מזמן, כשהיה "כוורת חוזרת בפארק הירקון" אבאמא לקחו אותי להופעה.
אתמול בהופעה השנייה בחיי שאני רואה בפארק הירקון ילדה בת 12 ביקשה שלא אסתיר, ממש שמעתי את ה"תק" של המעגל, לא חזבתי על זה אבל זה שימח אותי!
היה מעולה, כוורת כבר זקנים אבל עדיין יודעים לתת הופעה.

מאפינס תות עץ וקוקוס טבעוניים ~מתכון~

ימים ראשונים של קיץ אמיתי באוויר,
שרב בא והולך, חום היום נאסף בגג ומשתחרר בלילה לתוך הדירה שלנו, שבאופן מכעיס תמיד משתפת פעולה עם מזג האוויר, קרה בחורף, חמה בקיץ.

יושבים במרפסת, מנסים לשאוף קצת רוח.
מונים את יתרונות הקיץ- פירות טובים, לא קר, טיולי מים.

פירות בטיולים.
אני רגע מתעכבת.

מצאתי איך לחגוג את החום הגדול!

תותי עץ/ פירות יער/ פירות שגדלים בר

מעכשיו פחות או יותר עד לתחילת הסתיו יש ים של פירות בארץ.
אני מדברת גם על המגוון העצום שמחכה לנו אצל הירקן אבל גם, כן כן! אלו שרק מחכים שנצא לטייל לקטוף מהם.
אצלי ברשימה יש פטל (בצפון), תאנים (בכל הארץ), עוזרר (פחות מוכר אבל כל כך נחמד!) וממש ממש עכשיו תות עץ.

מי בקהל לא יודע מה הוא תות עץ?
אז רגע של הכרות:
תות עץ הוא פרי יער, באנגלית הוא נקרא MULBERRY. הוא יכול לתת פרות לבנים או "שחורים" כלומר אדומים כהיים-סגולים.
יש זן פקיסטני עם פרי באורך סיגריה, וזן שנקרא "תות בכות" והוא מעולה ליצירת סוכות.
מישהו זוכר עלים של איזה עץ אוכלים הזחלים של טוואי המשי? (אני אתן לכם רמז, על מה אנחנו מדברים פה?)
בלאוס מיהשים את עלי העץ ומכינים מהם... תה.

על עץ התות קל לטפס, אבל בדרך כלל לא צריך.
הפרות בשלים ממש עכשיו, והדרך לודא זאת היא כשהם פשוט נופלים ליד בנגיעה.

ואיפה מוצאים תות עץ?
הממ.. לי יש את רשימת העצים שלי אבל... בכל מקום!
כלמר, פיקחו עיניים, חפשו בעיר/באזור עץ מלבלב שתחתיו כתמים סגולים/פירות דביקים, ותסתכלו מקרוב.
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מחפשת אותו בנרות בטיולים, לפעמים מוצאת ולפעמים לא.
הרבה פעמים העלה בצורה אופיינית.

והנה, רשימת העצים שאני נתקלתי בהם:

• בחנייה של קניון איילון.
• בחולון, בנאות שושנים, שניים מהם לבן ושחור.
• הבן של השכנה שלי בירושלים סיפר על עצי תותים על כביש 6.
• כשנוסעים מערבה בואדי ערה, אחרי עין איברהים יש מוכר פירות, יש לו עץ תותים שחורים מפואר, ועליו הרכבה של ענף אחד לבן.
• בסטף.
• פארק קנדה ליד הברכה.
• בגבעת רם- בחצר של בניין איינשטיין.
• בגבעת רם ליד אולם קנדה. (לא הלבנים שלא נותנים פרי, אחד אמיתי!)
• בפארק הלאומי רמת גן, למרו שלא ראיתי פרות.
• בכניסה לקיבוץ בית העמק.

איפה העצים שאתם מכירים?

מאפינס להמונים!

אז אני חייבת להכריז שהחלטתי מה ההבדל בין מאפינס לקאפקייקס, מבחינתי.
מאפינס לא דורשים חשיבה ועבודה מרובה, והמסקנה המתבקשת~ מקסימום רושם מינימום זמן והשקעה.

רכיבים                ל-12 מאפינס או 24 מיני מאפינס
1 כוס קמח
1 כוס קוקוס טחון
0.5 כפית אבקת אפיה
0.5 כפית אבקת סודה לשתיה
0.25 כפית מלח
1 כוס קרם קוקוס
3 כפות שמן צמחי נייטרלי.
2/3 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
1 כוס תותי עץ (או פרי יער אחר)

לציפוי:
1 שקית אבקת סוכר (100 גרם)
5 תותי עץ אדומים
2 כפות מים (או מיץ או חלב כלשהוא)

מחממים תנור ל 180 מעלות.

מרפדים תבנית שקעים במנג'טים המתאימים לאפיה.

אם מכינים מיני מאפינס, מניחים בתחתית כל שקע שני תותים פחות או יותר, במאפינס רגילים בטוח יגיעו מספיק מהם לכל מאפינס אז לא צריך לשם מראש.

מוציאים תותים יפים הצדה כמספר המאפינס ועוד שישה, ושומרים יפה בלי לנשנש, זה בשביל הקישוט מלמעלה ובשביל הציפוי.

מערבבים בקערה אחת את הסוכר, קרם הקוקוס, השמן ותמצית הוניל, מערבבים בקערה שניה את כל שאר החומרים שהם לא תותי העץ.

מוסיפים את החומרים הרטובים אל היבשים, מערבבים רק עד שאחיד ולא יותר! מוסיפים את תותי העץ ונותנים עוד ערבוב קצר.

מחלקים לשקעים, ממלאים כל שקע עד 3/4 הגובה ועוד טיפונת. זה מה שיתן למאפינס צורה נחמדה של גבעה.

מכניסים לתנור לרבע שעה, עד שקיסם שננעץ יוצא יבש.

מצננים.

לציפוי!

ממעכים היטב שישה תותי עץ בשלים בקערה,

מוסיפים את אבקת הסוכר ומערבבים, (סוכר לא יעבוד פה, אל תתחכמו!)

מוסיפים כף מים או מיץ או חלב (מיץ ישנה את הצבע ואת הטעם) ומערבבים היטב, יש מרקם של משחה? קדימה לפזר על המאפינס! אין? עוד חצי כף נוזל תעשה את העבודה.

מקשטים בתות ומתגאים!

הארות:

• אפשר להשתמש בכל פרי יער אחר, ואפילו באפרסק/נקטרינה/משמש. אם פירות היער קפואים להפשיר ולסנן (לשמור את הנוזלים לציפוי!) לפני האפיה. 
• קמח מלא, קמח לבן ואפילו כוסמין יעבדו פה. לא הייתי מסתכנת בשיפון.
• אין קרם קוקוס? לא נורא, אפשר חלב קוקוס ולשים רבע כוס שמן במקום  הכמות המצויינת, או מי קוקוס ולהפוך לחצי כוס שמן את אותה הכמות.
• המתכון סופר מגניב יפה וטעים גם בלי הציפוי, שתדעו.
• זה יכול לעבוד גם בתור סתם עוגה בחושה, רק תאריכו את האפיה לבערך חצי שעה.
• אני גיליתי שאפשר לקנות 1000 (!) מנג'טים לאפיה בדרום תל אביב במחיר של 150 בסתם חנות, אז אם יוצא לכם להגיע לאזור זה די שווה!
• כוס קרם קוקוס זה קצת יותר מחצי פחית, את מה שנשאר אני מקפיאה במיכל פלסטיק (של יוגורט או רסק עגבניות) ורושמת כמה יש בדיוק, כדי שיהיה לפעם הבאה ולא יתקלקל.
• ידעתם שמאפינס בעברית הם מופינים? זה ממש שם חמוד!
• האלבום של המתכון כאן.
• הפוסט הזה הוא חלק מפרויקט פרות היער של מנטקה, שהוא טעים.

נ"ב- מאבטחי קניון איילון שלום,אם קיבלתם דיווח על קוף בחנית הקניון, זה לא קוף שברח מהספארי, זה האיש שלי קוטף בשבילי תותים.

~צאו לקטוף תותי עץ! זה מקומי ומגניב!~

ממרחים טבעוניים ~מתכון מהיר~

ווהו, סוף סוף, סוף התואר!

תראו יש שם אף עם כלב!

התקופה האחרונה היא מן תקופת ביניים בשבילי.
אני כבר לא סטודנטית, אין צורך לקום כל יום לאוניברסיטה, אני כבר לא מאחרת לשיעור הראשון, לא טרודה בלהכין תרגילים, אין צורך לדאוג מהמבחנים.
אין סיבה לנסות להבין מה בדיוק המרצה רצה, למה המתרגלת התכוונה.

כן יש צורך לקום בבוקר, לשתות קפה, לשלוח קורות חיים, לחפש הכנסה זמנית כזו או אחרת עד שתהיה עבודה.

זה ממש מרגיש שעת דמדומים כזו, כמו הזמן בין אחר הצהריים ללילה, כשהשמיים מעניינים בכל יום מחדש, הגוף מתחיל להתרגל למקצב של זמן אחר, הראש מעבד את קורות היום, הלב תוהה מה יהיה סידור הכוכבים הפעם ולאן הוא יוביל אותנו.

וכמו בשעת דמדומים העולם שלי נתון להלכי רוח,
יום אני רוצה להיות טבעונית ויום טורפת המבורגר.
יום אני שמחה בהזדמנויות שנקרות בשעת הביניים, ויום כועסת על העיכוב שמלווה אותן.
לעיתים עצובה מאוד, או כועסת בגלל מי מחברי, ולרגעים שמחה בהם ודואגת להם מאוד.

מן זמן של סידור השמשות והרגשות, זמן של סדר עדיפויות.
יש ימים שהשמש שוקעת ואני מוצאת עצמי שלווה ונינוחה, ובימים אחרים אני דואגת ורוטנת כמו אריה עם מיחושי בטן, בחיי!

והשיר הזה כל הזמן מתנגן לי בראש.

אוכל פיקניקים!

אז לפיקיניק המדובר דאגתי לבסיס, מחצלת, שולחן קטן עם מפה משובצת, אבטיח, בירות, לחם שכבות (מעולה מעולה מעולה לפיקניקים מבוסס על המתכון הזה), וממרחים.
השאר הגיע עם האורחים...
הממרחים כולם מאוד פשוטים להכנה ודורשים מכשיר שמרסק, אני משתמש במיני פודפרוססור שקוראים לו אצלנו אנ-דו-טרואה (123 רק בצרפתית) ולפעמים פשוט עושה 2-3 נגלות כדי לרסק הכל.
גם בלנדר, בלנדר מוט  או מעבד מזון יעבדו,
רק שימו לב, אם אתם משמשים בבלנדר מוט תצטרכו קצת יותר סבלנות ואולי קצת יותר שמן כדי לרסק הכל, ותשתמשו בכלי עם דפנות גבוהים, זה לא כלכך נעים לנקות פסטו מהארונות והתקרה.

כל המתכונים הם לצנצנת אחת של ממרח, ומחזיקים כשבועיים במקרר.

פסטו כוסברה

מצרכים:

1 צרור כוסברה מהירקן/2צרורות בקופסאות פלסטיק מהסופר

1/3 כוס לימון

2 כפיות חרדל גרגרים

4 שיני שום

2 כפות שמן זית

0.25 כפית מלח

טוחנים הכל היטב ביחד, עד למרקם ממרחי אך לא לגמרי חלק. לטעום ולתקן תיבול. שימו לב, הטעמים מאוד מאוד מורגשים ומוקצנים ביום הראשון, ומתמתנים למחרת, אז לא להבהל!

עכשיו שימו לב, הפסטו הזה נשמע נורא, אבל הוא כובש לבבות, והכירה לי אותו וגם נתנה מתכון לא אחרת מאשר האופנועית האגדית של שלדון ושולה, שתדעו.

כמעט פסטו

1 צרור בזיליקום מהירקן/2צרורות בקופסאות פלסטיק מהסופר

1/3 כוס שמן זית

1/3 כוס אגוזי מלך/קשיו/צנוברים

0.25 כפית מלח

טוחנים הכל היטב ביחד עד למרקם של ממרח, יכול להיות שיהיה צריך להוסיף מעט שמן, לטעום ולתקן תיבול.

ממרח דלעת קוקוס

1 כוס דלעת חתוכה לקוביות קטנות

3 כפות שמן קוקוס

מיץ מלימון אחד

0.25 כפית מלח

מטגנים את הדלעת בערך בחצי מכמות שמן הקוקוס עד שהיא מתרככת ומשחימה, (שימו לב, לא מספיק שתהיה רכה, היא צריכה גם להשחים!) וטוחנים אותה עם שאר המרכיבים עד שאחיד. טועמים ומתקנים תיבול.

ממרח קישואים

1 בצל בינוני

2 קישואים בינוניים

0.25 כוס שמן זית

0.25 כפית מלח

קוצצים את הבצל דק, ומטגנים אותו בערך בכף שמן זית עד שהוא משחים, מגררים את הקישואים על פומפיה ומוסיפים למחבת עם המלח, מטגנים מעט.

אפשר לאכול ככה, או לטחון מעט.

שימו לה שניתן להוסיף את יתרת שמן הזית וזה מאריך פלאים את חיי הממרח.

למי שתהה, הממרח החמישי בתמונות הוא טחינה עם חצילים.

~צאו לפיקניק, זה נעים!~

מזתאמרת גם?!? ~הרהורים~

כשהייתי בתיכון בכיתה י"ב, לפני די הרבה זמן, לא הייתי שמחה.

אני לא יודעת אם זה קשר רע שהיה לי, אולי זה שתמיד הייתי קצת אחרת, אולי עוד לא הבנתי איך מתחזקים חברות,

אולי סתם.

היה לי לבד, ועצוב, והבנתי שזה לא בריא.

לא הלכתי לטיפול, לא ביקשתי עזרה מהיועצת, לא ידעתי מה לעשות.

מה עושה ילדה שלא טוב לה?

התחלתי חפש דברים שעושים לי חיוך.

נמלה שהולכת במעגלים, בית מדרש חילוני. סימן שאלה על החולצה.

ואז התחלתי לאסוף אותם, את המחייכים שלי.

"מחייך" הוא דבר קטן, שנמצא שם כי אני אחייך כשאראה אותו, חבר קטן לשעת צרה.

אני אוספת אותם:  זו יכולה להיות חולצה עם נקודות. ארנק פלסטיק צועק, כרית צפרדע באוטו.

אוסף שלם של דברים, שסתם אחד לא יבין למה הם חשובים, אבל אני שותלת כדי שאם יהיה לי קשה לחייך לבד הם יחייכו אותי.

היום אני כבר יותר שמחה, החיים שלי הפכו פשוטים יותר כשעברתי את גיל העשרה, החיוכים יותר זמינים לי.

בשנה האחרונה אני מתעסקת יותר בלחפש מהות. מה אהיה כשאהיה גדולה, לחשוב מחדש על הדרך בה אני פועלת וחושבת. אני אוהבת לקרוא לזה "איזון".

עבר עלי חודש עמוס שמחות משימות וארגונים, אבל...

החלפת גלויות!

עדיין חיפשתי מה יעזור לי לא לשכוח לאן אני רוצה להגיע, מה חשוב לי.

היום אני מנסה להוסיף תזכורות שמטרתן היא שלא אשכח לאן אני רוצה להגיע, ואם אחייך על הדרך מה טוב.

החודש מצאתי החלפת גלויות שעזרה לי.

תחשבו על זה,  

זה גם תקשורת עם אנשים,

גם סחר חליפין,

וגם יצירה מקומית.

ממש תזכורת במקום, כזו שאשכרה חייבה אותי לעצור וליצור.

כל כך הרבה במקום אחד.

את החלפת הגלויות ארגנה חגית מהבלוג המקסים "גם וגם וגם".

הרעיון היה להכין חמש גלויות, להוסיף משהו בצד השני, לשלוח לכתובות שהיא תתן לי, ולחכות שאקבל גלויות מאחרות.

האמת שלקח לי רגע להבין איך לעזאזל מכינים גלויה ומה אני רוצה להכין.

בסוף יצאו לי גלויות נאיביות וצבעוניות, עם דרדסים, פרפרים, פרחים, כלבלבים ומילים להשראה.

בצד השני של כל גלויה הדבקתי שיר של אהוד מנור, שידע בפשטות מופלאה להביע רגשות ישראליים.

זה מדהים כמה סיפוק מעט יצירה בידיים יכולה לתת.

כמובן שגם אני קיבלתי גלויות,

אחת קיבלתי במעטפה מטל, ויש בה כל כך הרבה שכבות ותפרים והשקעה שלקח לי רגע להבין איך היא הכינה אותה, 

השניה והשלישית הגיעו מעדי וטלי.

הן צבעוניות, עדינות ואופטימיות, ויש על אחת מהן את אייפל, כאילו ידעו שאני חולמת על ביקור בפאריז!

הגלויה האחרונה ריגשה אותי במיוחד,

היא היתה קולאז של מתכונים, שעליו עגבניות,

כם בצד השני הודבקה עגבניה, מי שהכינה אותן שמה יעל, שהוא שייך לבחורות שחביבות עלי במיוחד במציאות, והיא קראה את הבלוג!

גם ליעל יש בלוג סופר מגניב משל עצמה שעוסק בביטויים של סבתות! ממש "גול פושטו רו נרדה."

אז הנה היא:

תשמעו, וזה, יש הרבה מה להגיד, החלפת גלויות זה לא תמיד גליק, וזה לא עושה את זה לכולם, אני יודעת.

אבל מתי פעם אחרונה קיבלתם הפתעה בדואר? ברכה ליומולדת? משהו מ"הכל בשקל"? סתם משהו שראיתם ועשה לכם לחשוב על מישהו? גלויה מחוצלארץ?

אותי זה תמיד משמח.

אולי אתם מכירים מישהו שזה ישמח אותו? תשקיעו בו בבול, החיוך שלו שווה את המאמץ.

ומה הקשר לבולים בהתחלה?

טוב אז בשביל לשלוח גלויות צריך בולים,

ובשביל בולים צריך ללכת לדואר,

ואם קיבלנו חבילה ממש כדאי שנלך לדואר.

ונניח, שהלכתי לדואר ולא מצאו את החבילה שלי. 

וערכו חיפוש, ואמרו שהיא נמצאה.

ובינתיים קיבלתי עוד חבילה.

והלכתי לדואר, ועמדתי שעה בתור,

ולא מצאו את שתי החבילות.

והתאכזבתי, והתעצבנתי, ולא ידעתי מה לעשות.

אז אמרתי, טוב, לפחות נקנה בולים.

אני רוצה שלשה.

ואז ראיתי שהם של סיפורי ילדים, והתחייכתי.

אז ביקשתי קונטרס שלם, של שמונה, עם שובלים עם קטעים מהספרים.

ואז חשבתי שזה ממש יפה, וחבל להשתמש בהם.

אז קניתי שניים.

ועכשיו אני מחפשת מסגרת שתתאים בגודל לאחד הגיליונות, כדי שאוכל לתלות אותו כמחייך מעל השולחן שלי.

נגיד.

~שלחו הפתעות לחברים בדואר, זה משמח!~

סקונס בירה ובננה ~מתכון~

בירה

טיולים זה כיף.

אני והאיש שלי אוהבים לטייל. אנחנו אוהבים נופים, אנחנו אוהבים אנשים ואנחנו תמיד תמיד תמיד מאמצים לנו משהו מתרבות האוכל המקומית, בייחוד אם הטיול היה לחוצלארץ.

בכרתים למדנו לשתות ראקי, לאכול צנימים עם שמן זית וללכת על החוף,

בסין למדנו להסתובב עם בקבוק תה, לאכול (כמעט) הכל ולהבין ואת התועלת שבצ'ופ~סטיקס.

בטורקיה שתינו יוגורט חמוץ, אכלנו קבאב וברחנו מישראלים.

בתאילנד אכלנו חריף עד שבערנו.

ובאוסטרליה?

באוסטרליה יש בירה שכולם אוהבים שנקרא XXXX, או בעגה המקומית, פוראקס (4X).

אז חייבים ללכת למבשלה, ולראות את כל התהליך. ובסוף, יש שתי בירות לראש, אהם, בערך.

האיש שלי שתה שלוש תוך ארבעים דקות בערך, באמצע הרביעית הוא הסתכל עלי בפרצוף מאוד אומלל ואמר: אולי בכל זאת תעזרי לי?

אני עניתי חד משמעית: איכס!!!

אתם מבינים יש לי בעיה. אני לא אוהבת בירה.

אל תגידו טעם נרכש, שמעתי על זה.

קפה זה טעם נרכש, אלכוהול זה בדרך כלל טעם נרכש.

רכשתי טעם של הרבה סוגי אלכוהול: ראקי, ערק, וויסקי, קאלבדוס, ליקרים, ועל יין אני בכלל יכולה לדבר שעות.

אבל בירה?!?!?

השתגעתם? זה מר!

וזה גם תוסס!

אני בטוחה שהשמרים תוססים כדי לארגן מרד אצלי בבטן.

לקח המון שנים, וקצת עניינים, הסכמי שלום, משא ומתן ממושך, נסיונות להערים עלי. באמת, עברנו הרבה. היום ההסכם אומר ככה, אפשר שתהיה בירה בבית, והכי הרבה שאני עושה זה לאפות איתה.

זה נשמע לי הגיוני, אני אופה עם שמרים אז אפשר לאפות גם עם שמרים בצורת בירה.

עם זה אני יכולה לחיות בשלום.

רק, תעשו לי טובה, אל תמזגו בירה בכוס שלי, בסדר?

סקונס בירה ובננה

סקונס? מה זה סקונס?

אז סקונס זה משהו בין עוגה אישית ללחמניה, שהבריטים אוהבים לשתות עם התה.

הם גם מתאימים מאוד להכנה של אגז בנדיקט למי שלא אוהב לטרוח על בריוש.

האמת, שסקונס הם באמת עולם ומלואו, הם יכולים להיות מלוחים או מתוקים, קינוח או חלק מהארוחה, בראנץ בפני עצמם או פינוק של אחר הצהריים.

יש משהו בלחמניות שהוא נעים, ואלו לחמניות כל כך פשוטות להכנה וכלכך ללא מאמץ וללא שמרים, שזה ממש נחמד להכין אותן.

רכיבים:         כ 10 לחמניות

2 כוסות קמח (לבן/ מלא/ כוסמין, מה שבא הולך פה)

1 שקית אבקת אפיה

0.25 כוס סוכר

קורט מלח

0.5 כפית קינמון

קורט אגוז מוסקט

0.5 כוס שמנת מתוקה/ שמנת צמחית/ קרם קוקוס.

0.5 כוס בננה מעוכה

0.3  כוס בירה.(לא שליש ליטר, שליש כוס, כן?)

מעט חלב/חלב סויה להברשה. (לא חובה)

מרגישים חוסר שיווי משקל? סימן שלא שתיתם מספיק,
לכו סיימו את הבירה שלכם!

מחממים תנור לחום גבוה של 220 מעלות.

מערבבים בקערה את החומרים היבשים,

מוסיפים את הבננה והשמנת/קרם הקוקוס, מערבבים מעט.

מוסיפים את הבירה.

מערבבים רק עד שכמעט אחיד.

כלומר, עוד אפשר לראות פה ושם גושישים של קמח.
זה קטע כזה, ככל שערבבו יותר הסקונס יצאו דחוסים יותר, ואנחנו רוצים אותם אווריריים ורכים, אז נערבב פחות.

הבצק אמור להיות לא אחיד, לא יפה וקצת דביק, תחייכו אליו יפה, כי טעים הוא יהיה.

מרפדים תבנית עם שוליים גבוהים בנייר אפיה.

בידיים משומנות היטב יוצרים כדורים ומשטחים אותם מעט, הכדורים צריכים להית בקוטר 4-5 ס"מ,  (קצת יותר מהקרטון של גליל נייר טואלט, בחיי שמדדתי) ובגובה של שתי אצבעות בערך.

מסדרים אותם אחד ליד השני (להשאיר מרווח קטן, אבל להשאיר) בתבנית , כי גם מיעוט המרווח וגם השוליים הגבוהים יעזרו להם לעלות לגובה ולא להשתטח לפיתות קטנות.
האמת שלא ניסיתי אבל אולי להכין אותם בתוך תבנית שקעים (מאפינס) יכול להיות סטארט אפ.

שימו לב, הבלילה שלי נוזלית מדי, התבנית גדולה מדי...
ועדיין הסקונס טעימים!

אפשר להבריש בחלב/חלב סויה, זה יהפוך את הקרום לשחום ומתוק,
אם אין לכ כוח ללכלך עוד כלי זה בסדר, יצא טעים גם בלי להבריש....

מכניסים לתנור ל 12-15 דקות, עד שהסקונס תופחים ומשחימים.

מגישים פושר עם ריבה וחמאה, גבינה מושקעת ואגסים או בפני עצמו, כמובן שאם תכינו כאלה עם גבינה זה בול! לבראנץ' של שבועות...

נשמר בכלי אטום עד שבוע.

הערות והארות:

• אם משתמשים בקרם קוקוס צריך לשם לב שקנינו קרם קוקוס (עם אחוז שומן גבוה) ולא חלב קוקוס, ולקחת בחשבון שיורגש טעם של קוקוס לתוצאה הסופית.
• אני השתמשתי בGולדסטאר, כי זה מה שהיה בבית. כל בירה תלך, אפשר גם ברה בטעמים, קחו החשבון שככל שהבירה כהה יותר הטעם שלה יותר מורגש.
• המתכון מבוסס באופן רופף על המתכון הזה שמבוסס באופן רופף על המתכון הזה.
• גם למאיה מ:בצק אלים" יש מתכון מעולה לסקונס.
• אני זוממת על סקונס מלוח של קישואים וגבינה, יש למישהו מתכון?
• הרשומה הזו היא חלק מהפרויקט של מנטקה, אתר הקונדיטוריה הישראלי, כנסו כנסו! יש פה מלא מתכונים מגניבים עם בירה!
• וכאן יש הסבר לאיך נשב בירה עם גבינות, כמובן שהסקונס שלנו ילכו מושלם עם זה
• בקרוב פוסט קישורים וטיפים לשבועות, מבטיחה שיהיה מעניין!

~בתיאבון~

גביניה לכל פועל! ~מתכון~

הפתעות אנושיות

אני בכל פעם מופתעת מחדש כשאני מגלה שיש לי חברים חדשים.

זה פשוט קורה ככה פתאום, והופ!

רגע אחד סתם הייינו והרגע השני כבר מלא צחוק ושמחה והערכה ואכפתיות.

רגע אחד זה לא שינה כלום ובשני מי שמולי הופך להיות חשוב.

אני לא יודעת איך זה עובד אצלכם, אני תמיד תוהה מה עשה את הקסם הפעם, מה היה הקסם שהפך אותנו משני אנשים או יותר שסתם כך מקשקשים על הא ועל דא לכאלה שאכפת להם אחד מהשני.

ומה מחזיק את זה בכלל.

בשנה האחרונה בחיים האישיים שלי חפרתי הרבה במושג החברות, אני מוצאת שעדיין אין לי תשובות (פרט ל 42 כמובן) לאיזון הדקיק הזה, והא מסקרן ומעסיק אותי יותר מתמיד.

ולמה אני מתפייטת לכם עם זה על הבוקר?

כי יש לנו חברים חדשים!

לנו? כן. לי, וגם לכם.

פאקמן חזר להתארח!

המקרה המוזר ביום שישי אחד

(או המרכיב הסודי VS לא דיברנו עוד על עגבניה)

אני בטוחה שאתם מאוד סקרנים עכשיו, אני אשאיר אתכם במתח רק עוד קצת,  כי אספר את הסיפור מההתחלה.

הכל התחיל כשממש קינאתי (מה ממש? נהייתי ירוקה!) בפרויקט המקסים הזה בו קבוצה של בלוגרים בחרו את המתכונים החביבים אצלם אחד אצל השני,

אני לא עמדתי בקנאה, והחלטתי לפרגן להם בלי להיות חלק מהפרויקט.

ופתאום קיבלתי הודעה מאולגה.

אולגה מ"המרכיב הסודי".

דיברנו קצת בפייסבוק,

התקשקשנו קצת.

אולגה חיברה אותנו לפרויקט המקסים של מנטקה, 

אולגה ואני דיברנו על אוכל, ובצק פריך, על לקרוץ ולרדד.

ואני הבטחתי לה שבהזדמנות נשב לקפה (וקיימתי!).

אני רוצה שתבינו, אולגה היא אולי לא ג'ימי אוליבר אבל... המתכונים שלה מעולים ולא מתפקששים, היא מפרסמת בקצב מסחרר (היא מתקרבת לפוסט ה 100!) היא מתלהבת מאוכל פשוט וטעים, ולא פחות חשוב- יש לה צחוק מתגלגל, משוחרר ומקסים.

אז אחרי שישבנו לקפה, החלטנו שהבלוגים שלנו כבר חברים, וחברים טובים נפגשים אז....

נפגשנו לאפיה משותפת לקראת שבועות, 

אני הכנתי גביניות, אולגה הכינה קיש מטורף עם עגבניות שרי מתוקות מיובשות, נענע וחצילים,

והנה, גם אתם מרוויחים מזה שאנחנו חברים!

טעים רבותי, טעים!

גביניות עם שוקולד לבן

רכיבים:           כ 35 גביניות

לבצק:

4.5 כוסות קמח לבן

0.5 כוס סוכר

1 כף שמרים יבשים

200 גרם גבינה לאפיה (ריקוטה/דבורוג/טוב טעם)

1 גביע שמנת חמוצה (או יוגורט)

1 כף תמצית וניל

2 ביצים

קורט מלח

למילוי:

100 גרם שוקולד לבן  (חבילה אחת סטנדרטית)

300 גרם גבינה לאפיה (כמו קודם~ ריקוטה/דבורוג/טוב טעם)

כפית תמצית וניל איכותית/ גרגרים ממקל אחד

2 כפות קורנפלור

חצי ביצה (לא חובה)

מעט גרידת תפוז/לימון

מעט מלח.

להברשה:

0.5 ביצה

0.5 כוס מים

0.5 כוס סוכר

נתחיל עם הבצק.
בקערה נערבב את כל החומרים, נשתדל שהשמרים והמלח לא יגעו אחד בשני באופן ישיר.
נלוש בערך עשר דקות עם ידיים משומנות היטב,
כן, הבצק דביק, אז תשתדלו שלא להוסיף המון קמח.
ואם בא לכם, אפשר להחליף חצי מהקמח בקמח מלא, ועדיין יצא יופי.
את הבצק נגלגל בשמן ונניח בקערה משומנת ומכוסה לתפיחה של שעה- שעה וחצי עד שהוא מכפיל את הנפח.

בזמן הזה נכין את המלית.

נשבור את השוקולד לקוביות, ונמיס אתו בביין מארי  או במיקרו בפולסים קצרים של עשר שניות שמערבבים היטב היטב היטב ביניהם, כדי שהוא לא ישרף.

לשבור גם את הפרה הגדולה אם יש לכם כזו,
אני יודעת שזה קשה וכואב!

ואם אתם מצלמים, תשתדלו לא להשאיר את השוקולד בשמש, כי אז הוא נמס.....

נערבב אותו היטב ביחד עם הגבינה, ונוסיף גם את הוניל ואת הקורנפלור.
התפקיד של הקורנפלור הוא לייצב את במלית, ולכן אפשר גם לוותר עליו, ככל שתשימו ממנו יותר המלית תהייה יציבה יותר וככל שפחות היא תהיה "רטובה" יותר.
זה גם הזמן להוסיף את חצי הביצה, שגם היא עוזרת לאחד עניינים. (וכן גם עליה אפשר לוותר, אבל אז אולי המלית תיזל לכם קצת)


נגרר פנימה מעט קליפה של תפוז/לימון.
שימו לב רבותי! לטעם של התפוז יש נטייה להשתלט ולכן מומלץ להשתמש בו במידה.

נכין סירופ סוכר- בסיר קטנטו או פינג'ן על אש קטנה נערבב את המים עם הסוכר עד שנמס,  ועוד קצת, נצנן מעט.

אני וניל

ועכשיו לחלק הכיפי, להרכיב את הגביניות.

אם אתם רוצים גביניות קלאסיות יש הסבר מקוצר בהמשך,
אני הולכת לספר לכם איך תצרו גביניות פרחוניות סופר מרשימות במינימום עבודה, מוכנים?

אז מה צריך? תבנית מאפינס, בעיקר, קלאסית כזאת עם 12 שקעים.

אבל נתחיל בבצק שתפח לו, והכפיל את הנפח.
בעדינות בעדינות משטחים אותו עם הידיים ומוציאים ממנו את כל האוויר על משטח עבודה מקומח היטב.
מרדדים (לעובי קצת יותר מחצי ס"מ לגביניות פרח או קצת פחות מחצי ס"מ לגביניות רגילות).
אני מרדדת בכמה חלקים כי זה די הרבה בצק.
עם סכין גלגלת לפיצה, או סכין רגילה חותכים ריבועים.
(לגביניות פרח בגודל 10X10 בערך, לרגילות נגיד 7X7)

השוליים ישרים כי חתכתי אותם,
אני לא מכירה מישהו שיודע לרדד כל כך מדויק!

משמנים את התבנית,
מניחים ריבוע בצק מעל אחד השקעים, ובמרכזו שמים כפית יפה של מילוי.

לוקחים שתי צלעות נגדיות, ומצמידים אותן אחת לשניה, מצמידים היטב.
בשלב הזה קרוב לודאי שהמילוי ישקע למטה והבצק ימתח קצת, זה בסדר, וכל עוד לא רידדתם דק מדי זה לא יפגום בצורה הסופית.

מחברים באותו האופן את שתי הצלעות הנגדיות

מחממים תנור ל 180 מעלות,  ומברישים את הגביניות במעט ביצה טרופה עם מים.
אם יש לכם טוסטר אובן שמתחמם סופר מהר תנו לגביניות עשר דקות של תפיחה לפחות לפני שתדליקו אותו.
כאשר התנור חם מכניסים לאפיה של 12-15 דקות עד שהקצוות משחימים.

ברגע  שהגביניות יוצאות מהתנור מברישים אותן בסירופ סוכר, נותנים להן רגע שניים לנוח ולהתייצב ומוציאים מהתבנית.

60 שניות על סירופ סוכר- התפקיד שלו הוא כפול הוא גם מוסיף מתיקות וגם מאריך את אורך החיים של הגביניות. ולא פחות חשוב, הוא יוצר להן מראה מבריק ונוצץ שעושה חשק להוריד ביס.
כלל האצבע בסירופ אומר חם~קר. כלומר אם הסירופ חם מה שנבריש קר ואם הסירופ רק מה שנבריש חם, אחרת הוא לא יתחבר טוב וייצור לנו קרום לבן ולא יפה.

בעיני כשהגביניות מסודרות בפרחים הם לא רק יפות, אלא יש גם איזון בין הבצק למילוי,
אבל לא לכולם יש תבנית שקעים, ולא לכולם יש סבלנות לכל הנגלות האלה, ולכן בהסבר זריז גם איך מכינים גביניות קלאסיות.
שימו לב שגביניות קלאסיות צריכות יותר מלוי, ולכן רצוי להכפיל את הכמות או להכין מלית נוספת כמו חלבה, נוטלה או קרם ערמונים.

הרעיון פה הוא פשוט, לשם כפית מלית במרכז, לקחת שני קודקודים מנוגדים ולקפל לאמצע לצורת מעטפה, הנה ככה:

שימו לב להשקיע בקיפול של הבצק ולמתוח קצת יותר ממה שנראה הגיוני  אחרת הגביניה נפתחת בתפיחה, מתפיחים 10 דקות לפחות, מברישים בביצה טרופה עם כף מים ומכניסים לתנור.
אם בתפיחה נתח הקיפול לא להתבייש ולמתוח אותו חזרה למקום. להדק היטב עם האצבעות ולקוות שלא יפתח שוב בתפיחה....

הארות

•  לגביניות בצורה הקלאסית כדאי להכין חצי מכמות הבצק על אותה כמות מילוי, או להשאיר את כמות הבצק ולהכפיל את כמות המילוי, או להכין חלק עם מילוי אחר, שמעתי נוטלה מהקהל?
• הבצק הוא עיבוד של הבצק מהמתכון המצוין הזה, היתרון הגדול שלו בעיני הוא שהוא גם עדין וגם לא מכיל ים של שמן או חמאה, אבל ת'אמת? כל בצק שמרים לעוגה שאתם אוהבים יתאים גם פה.
• למילוי+ הבצק צריך סה"כ 0.5 ק"ג גבינה, אם כבד עליכם אפשר להוסיף מעט קמח לבצק ולהחליף את הגבינה בשמנת חמוצה.
• אפשר ואף רצוי להכין בטוסטר אובן- הגביניות שבתמונות נאפו באחד שכזה.
• לגבי סוג הגבינה שמשתמשים בה, נהוג להשתמש בריקוטה, אבל! אם אתם לא בקטע של להוציא מלא כסף על גבינה גבינת טוב טעם 3% שנמצאת במקרר בסופר, ריקוטה ביתית שתכינו לבד כמו כאן או הכי מוצלח בעיני גבינת דבורוג שעלתה מברית המועצות והיא טעימה וזולה (במחנה יהודה אפשר למצוא אותה ב 15 ש"ח לקילו, ואצלי בסופר השכונתי ב 25 ש"ח!)
• הביצה במילוי לא הכרחית, אבל מה תעשו עם חצי ביצה שנשארה מהקיש המופלא של המרכיב הסודי?
• האלבום של הרשומה נמצא פה, והפעם ממש כדאי להכנס, יש תמונות מגניבות ומאחורי הקלעים גם.

שוטי שוטי ספינתי!
מי אמר שאסור לשחק עם אוכל?

בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מערבבים את כל רכיבי הבצק בקערה,  לשים היטב כעשר דקות, הבצק עדין ודביק וכדאי להשתדל לא להוסיף קמח. משמנים את הבצק והקערה מכסים ומניחים להתפחה עד הכפלת נפח כשעה שעה וחצי.
בינתיים מכינים את המלית- ממיסים את השוקולד בביין מארי או במיקרו (בפולסים קצרים~לא לשרוף!) ומערבבים עם כל המרכיבים.
מחממים את המים והסוכר ויוצרים סירופ סוכר.
כשהבצק הכפיל נפח מוציאים ממנו בעדינות את האויר, מרדדים וחותכים לריבועים עם סכין/גלגלת של פיצה.
לגביניות פרחוניות~ עובי קצת יותר מחצי  ס"מ ריבועים של 10X10
לגביניות קלאסיות~ עובי קצת פחות מחצי ס"מ ריבועים של 7X7
מעצבים את הגביניות, שמים כפית גדושה של מילוי באמצע.
מברישים בביצה טרופה עם כף מים.
מתפיחים עשר דקות לפחות, מחממים תנור ל 180 מעלות ואופים 12-15 דקות עד שמשחים.
מיד כשמוציאים מהתנור מברישים בסירופ סוכר.

בתיאבון!

מה אתם עושים פה? לכו לראות כמה טעים הקיש במרכיב הסודי!

~חג פועלים שמח~

ושתמיד תוכלו להתאגד