יום ראשון, 17 בפברואר 2013

זה הולך לבד...

איך בלוג נולד?
כמו תינוק,
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי!
הוא הולך לבד....

ותודה לאיתי שקד!

אז הי, עברנו את אלפיים (!?!) הכניסות לבלוג.
לא ברור לי איך זה קרה, פתאום, תוך שבוע, בלי ששמתי לב, והופס! 2,106.
קשה לתאר את ההתרגשות כשפתאום הבנתי שיש נפח.
באמת יש מי שמעניין אותו.
יש מי שאשכרה קורא את מה שאני כותבת.
יש אפילו מי שטרח וצילם לי בשוק את התמונה כאן למעלה.
יש מי ששלח לי שאלות על מתכונים,
או הכין וצילם, ובלי ששמתי לב:

פתאום, באמת, זה הולך לבד!

נדמה שפתאום הבלוג גדל קצת, והפך ישות משל עצמו ולא איזה חלום מלא חששות שאני לאט לאט בונה.

אז רגע של תודה,
ורגע של ארגון מחדש.
כי כמשהו גדל ומתחיל לנוע צריך ליצור לו את המרחב והפורמט המתאים.

אז קודם כל לבלוג יש דף פייסבוק,שאתם מוזמנים לחבב.

שנית, כהמשך~ הרשומות בבלוג הולכות להשתנות קצת.

קצת בשביל הקצב, קצת בשביל נוחות הקריאה והכתיבה, קצת כי יש הרגשה שצריך.

מעכשיו, בערך, יהיו רשומות של חוויות, רשומות שעיקרן קישורים, רשומות שעיקרן מתכונים, רשומות שעיקרן המלצות וטיפים ואולי אפילו אצליח ליצור רשומות פרמקלצ'ר.
אני מבטיחה להודיע כבר בכותרת במה נעסוק בכל פעם.

אני מצדי אשמח לשמוע~ מה אתם אוהבים?
מה נעים?
מה פחות?
מה חסר לכם?
ממה יש יותר מדי?
מה נוח?
מה יעזור לכם להגיב?
מה אתם באמת רוצים לשמוע ממני.

אז הנה, הבלוג גדל~גדלנו~גדלתי.
ויאללה, להמשיך בדרך!










יום שבת, 9 בפברואר 2013

עוגיות חלבה (טחינה) מושלמות

סוג של הלך רוח


ימים של סוף שיפוץ.

העירייה סיימה להקטין את מספר מקומות החניה ברחוב, להחליף מרצפות משתלבות מסוג אחד במרצפות מסוג אחר.

את חדר המדרגות שלנו רצפו בעקום ואפור, הוסיפו דלת  כניסה ואינטרקום, וגם צבעו קצת מעל גובה העיניים באפור. טפטפו היטב את צביעת המעקה, צבע שמן אפור בוכה הונצח בטפטופים על הרצפה, עד שעוד אחד מבעלי הבתים שאינם גרים פה ינסה להעלות את ערך הדירה על ידי טיוח נוסף.
לו ידעתי הייתי מבקשת שיצבעו בצבע אחר, תכלכל או קרם, אולי צהוב כתום של שמש.
אבל אני זמנית פה, אולי עוד שנה אולי עוד שתיים אעבור לדירה שכורה אחרת, אולי בעיר אחרת או ברחוב אחר, אולי אולי עם קצת גינה או מרפסת באמת.

זהו זמן שמוכיח אותי על כל האמצע שבו בחרתי, על השכירות, על הזמניות.
על כמה קשה להתחיל להניע תהליך מלאכותי.
על חזרה לחיפוש מלא אחרי עבודה של בוגרת.

מרגישה שהיומיום מלא בפשרות, אפור במדרגות, רכב קטן שקל יותר לחנות, אי סדר תמידי בכל חלקי הבית. בלאגן באוכל ובתזונה.
מעסיקה עצמי בידיעה שפשרות הן מה שעוזר להמשיך הלאה, אי אפשר הכל מהכל ומושלם.

מזכירה לעצמי שקיצוניות אינה מטבעי, ולכן מעשים קיצוניים ודעות קיצוניות מרחיקים אותי מעצמי. לפעמים אני מרגישה אותם פוצעים בי. (שיחה על מקומנו בסכסוך הישראלי פלסטיני,  סטיגמות על חרדים, חיים ביורט או אוהל~קירות שזזים עם הרוח)

בודקת את הבחירות שלי בראי הזה.
מופתעת לגלות שבהזמנה החודשית מהסופר כמעט ואין מוצרי חלב ובשר, לא, לא הרגשתי את זה קורה.
לא זה לא חסר לי.
לא, אני לא צמחונית, גם לא טבעונית.
לא, אני לא שואפת להיות.
איך זה יכול להיות שאני מבינה ומאמינה והמחיר הגלובלי ובכל זאת?
הסוד הוא בהפחתה.

שינוי קיצוני טבעו שלא לשרוד, באוכל למשל דיאטה ללא פחמימות, תזונה שוברת מוסכמות, שוני קיצוני באוכל הם קשים לי ולכן לא מחזיקים מעמד.

חשוב לי להרגיש שיש לי מה לאכול בלי להיות שונה ויוצאת דופן.

לפעמים למצוא את האיזון בין מי שאני לחברה הסובבת אותי פרושו להבין שתפיסה לא משתנה ביום, שכשמשהו הופך אסור הוא נחשק יותר, ולכן יהיה קושי רב יותר לעמוד בלא לצרוך אותו.
אני רוצה ליצור לי תהליך, בו הדברים הם מותרים ולכן לא מפתים.
אנחנו במשבר, זה נכון. אבל לפעמים לא צריך לעצור הכל- מספיק להפחית.
לשמור על האסטטיקה, ועל הטעם, ועל האהבות, רק במידה הנכונה.
לא לנשנש את העולם בלי תשומת לב לכמות שאני צורכת אלא  לבחור מה אני צריכה והיכן אני מתפנקת.


אם זה התאזן בהזמנה מהסופר, אולי זה גם יכול לאט לאט במקומות אחרים.


עוגיות חלבה (טחינה) מושלמות

אז כן, הנה התגלית החדשה שלי, בריא, טעים, פריך.
המתכון המקורי של ליהיא לפיד, אבל לא ציפיתם שהוא יגיע בלי שינויים, נכון?


מצרכים:         (כ- 50 עוגיות בינוניות)

חייבים:
3 כוסות קמח (לבן/מלא)
1 כוס סוכר (לבן/קנים/דמררה)
1כוס טחינה גולמית.
0.75 כוס שמן

רצוי:
קורט מלח
1 כפית אבקת אפיה (חצי חבילה)
2 שקיקים סוכר וניל/ 1 כפית תמצית וניל פשוטה

ישדרג ממש, יהפוך למושלם:
0.5 כוס שומשום


הנה, זה מה שחייבים ורצוי

אני רוצה לפתוח בוידוי, המתכון הזה כל כך פשוט שאני מתביישת ששמרתי אותו לעצמי עד עכשיו.
הוא כל כך פשוט שהוא בערך המתכון היחיד שאני זוכרת בעל פה (ונשבעת לכם שזה לא קורה)
 והוא כל כך מהיר שאני מדליקה את התנור ומתחילה להכין את העוגיות ומסיימת לפני שהתנור מספיק להתחמם (ואפילו לא טורחת להשתמש  במיקסר בשבילו)
הוא כל כך מוצלח, שלא קרה שלא ביקשו ממני את המתכון, וסחטו ממני הבטחות לעוד. (כשזה סבתא שלי היא גם דאגה לבקש מתי היא רוצה עוד!).

מתחילים מלחמם תנור ל 170 מעלות.
שמים את כל החומרים היבשים חוץ מהשומשום בקערה (קמח סוכר אבקת אפיה מלח וסוכר וניל) , ומערבבים קצת עם כף. אם משתמשים בסוכר דמררה או קנים כדאי להפחית כף או שתיים מהסוכר, שלא יצא מתוק מדי.
 בכל מקרה לא הייתי מנסה עם סוכר חום כהה, זה כבר לגמרי על אחריותכם!



מוסיפים את הטחינה (והוניל אם הוא בתמצית) וממשיכים לערבב.
רק שימו לב שערבבתם טוב את הטחינה לפני שמדדתם כוס, זה די מבאס להגיע לסוף של הטחינה ולגלות גוש שכלום לא יזיז אותו.
אני אוהבת להשתמש בטחינה אורגנית משומשום מלא, בעיני היא גם יוצאת הכי טעימה. אבל מה שיש יהיה טוב, אל תטרחו ותקנו במיוחד  משהו שונה ממה שאתם אוהבים.
(מצד שני, אם לא התנסתם בטחינה משומשום מלא רוצו וקנו, זה כל כך, כל כך הרבה יותר טעים וגם הרבה יותר בריא!)



בשלב הזה נוסיף את השמן.
אני מצאתי שקמת מלא זקוק למעט יותר שמן, כף יותר בערך.
במתכון המקורי משתמשים ב200 גרם מרגרינה. אבל בגלל שמרגרינה היא אחד ממקורות הרוע בעולם, וחמאה היא גם חלבית וגם עם כולסטרול אני משתמשת בשמן~ שממנו גם צריך קצת פחות.
העוגיות תמיד יוצאות לי מעלה כך שלא טרחתי לנסות אחרת, אבל אם בא לכם נסו וספרו לי איך יצא....

כאן כבר עובדים עם הידיים ולשים.
אנחנו לא רוצים ללוש מלא מצד אחד, אבל כן רוצים בצק נעים לעבודה מצד שני, הדרך לבדוק היא קודם כל שהבצק נראה יפה ואחר כך שאפשר להכין ממנו כדור בקלות והכדור יחסית יציב ושומר על הצורה שלו.
אם הבצק נשבר לכם ולא מתכדרר יפה צריך עוד כף שתיים שמן, אם הבצק יצא רך ולא שומר על הצורה שלו נסו לעבוד עם זה ככה, ואם אחרי כמה עוגיות זה מתפקשש ולא מצליח אני מרשה להוסיף כף שתיים קמח.














והנה, כדור יפה ויציב!          




       ככה נראה הבצק


עכשיו בעצם מה שנשאר זה להכין כדורים, בערך בגודל שפה למעלה בתמונה (זה עונה להגדרה של פינג פונג? אני אף פעם לא יודעת...), לוקחים חתיכת בצק בין שתי הידיים, ומגלגלים. ל לסדר בתבנית על נייר אפיה, לשטח מעט בלחיצה עם היד, ויאללה לתנור.
אבל!!!
לא תשקיעו עוד שתי דקות בשביל לשדרג ולהרשים ולהוסיף ציפוי מתפצפץ שהופך את העוגיה לחוויה?
טוב, אז האמת שלא חייבים. אבל זה ממש מגניב וכל כך פשוט שאני אוותר על הציפוי הזה בעוגיות שלי רק אם נגמר השומשום בבית. באמת.

מפזרים את השומשום בקערה, ומגלגלים בה את כדור העוגייה שהכנו.
(זה הכל- הבטחתי פשוט יצא פשוט!)




מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא
באמצע לא ברור.




 ועכשיו באמת הגיע הרגע בו העוגיות עוברות לתבנית(ושהתבנית תהיה עם נייר אפיה, כן?).
 נפנק כל עוגיה בלחיצה קטנה כדי שמעט תשתטח.
העוגיות לא תופחות המון, ככה שלא צריך ממש לרווח.
לי זה לוקח שתי תבניות של התנור, בשורות של 5X5.
(ואז תמיד יוצא שיש איזה שתי עוגיות אקסטרא שמעקמות הכל)




מכניסים לתנור, שהשומשום ידבר קצת עם הטחינה.
אצלי בתנור על טורבו זה לוקח 18 דקות בול.
אחרי פעם או פעמיים תדעו כמה זמן אצלכם, אבל אני ממליצה להתחיל לבדוק אחרי 12 דקות ואז להחליט מה הלאה, העוגיות צריכות להשחים מעט אבל ממש בעדינות.
והעוגיות ממש מתפוררות בהתחלה כשהן רק יוצאות מהתנור, אז מומלץ להשאיר אותן להתייצבות כמה שעות באויר  הפתוח (נראה אתכם מצליחים לא לחסל חצי מהכמות בזמן הזה!)
שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.



ושוב איתכם ושוב איתכם 
ושלום עליכם ועלינו על כולנו
ושוב, מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא, נכון שלא רואים הבדל כמעט?

למעלה לפני האפיה, למטה אחרי האפיה.







התמונה הזו למטה מימין היא מחווה ל מורקייק האחת והיחידה, למרות שאין לי לק מגניב.







הערות והארות:
  • אם אין לכם כוח למדוד אבקת אפיה אפשר לשים שקיק שלם, זה לא נורא בכלל ורק יגרום לכמה סדקים בעוגיות הסופיות.
  • אפרופו עוגיות סדוקות, אם נסדקו לכם העוגיות אז או שהתנור היה חם מדי או ששמתם יותר מדי אבקת אפיה. 
  • אם אין לכם וניל פושט מותר להתפנפן, אבל ההבדל לא מורגש בתוצאה הסופית.
  • באמת שהחומרים הבסיסיים מספיקים שיצא טעים ובמרקם טוב, החומרים המומלצים הופכים את העוגיות למעולת ועם הציפוי ושכלול הזמן המינימלי של ההכנה העוגיות מושלמות.
  • בעיני במתכון הזה לקמח המלא יש יתרונות, העוגיות יוצאות טעימות יותר, יציבות יותר והניגוד בין השומשום לבצק מגניב. אבל גם עם הקמח הלבן אין להן מתחרה.
  • אלבום תמונות של המתכון נמצא כאן




בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מחממים תנור ל 170 מעלות, מרפדים שתי תבניות גדולות בנייר אפיה.
מערבבים את כל החומרים חוץ מהשומשום בקערה, יוצרים כדורים, מגלגלי בשומשום, מסדרים בתבנית ומועכים מעט.
מכניסים לתנור ל 15-20 דקות, משאירים להתייצב באוויר החופשי.

שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.









כמה עניינים אחרים:

  • בצד שמאל למעלה יש כפתור לייק חדש, לדף הפרצוףספר (פייסבוק) של הבלוג, אתם מוזמנים להתכבד ללחוץ ולחבב.
  • מחר זהו יום המשפחה, תחגגו אותו, משפחה יש רק אחת והיא נהדרת.
  • לפני שבוע וחצי הייתי בתערוכת קלינטק, לתעשייה ירוקה, היה בסך הכל מעניין אבל ציפית לראות משהו על מדפסות תלת מימדיות שחסרו לי, בכתבה הזו מאתר ב"ידיים" יש קצת עליהן, וכאן תכשיטים שניתן ליצור על ידן.

יום משפחה שמח!

יום ראשון, 3 בפברואר 2013

על שותפות והזדמנויות אחרות

אתמול בפיד שלי צדה עיני רשומה בבלוג "מה יש לאכול" ששמה היה "בחירות ממש קשות!" ואז הכל התחבר.
כבר כמה ימים בלוגרים שאני עוקבת אחריהם מפרסמים רשומות החביבות עליהם מבלוגים אחרים.
מסתבר שזה פרויקט. שהם קוראים את כל הרשומות בבלוגים האחרים ובוחרים אחת חביבה עליהם.

ת'אמת? קצת התבאסתי כי אני בלוגרית חדשה ולא משתתפת (עדיין) בפרויקטים כאלה.
מדהים איך גם בבלוג שלי אני כל כך מוכוונת ורוצה להיות חלק מקהילה. אולי אני צריכה להתחיל להפעיל את הדחף הזה יותר.
ניסיתי דוקא לחבור לפרויקט הטבעוני אך כיוון שהבלוג רק מפחית ולא נמנע משימוש בחלב ביצים ובשר לא התקבלתי. (בעיני זה ממש קביל, אין פה התבכיינות, אותו מקרר בגישה כל כך שונה.)

בכל מקרה  תהיתי מה גרם לי לדכדוך.
אחרי חשיבה מעמיקה הבנתי שזה לא העובדה שהתפספסה הזדמנות  לפרסום אלא העניין הזה שתמיד חסר לי תרוץ לעבור על כל הפרסומים בבלוג ברצף.
אז בסדר, בשביל זה לא צריך להיות חלק מפרויקט.
שינסתי את מחשבי הקט, וקדימה למלאכה! לעבור בבלוגים הרולוונטיים על רשומות השנה האחרונה ולבחור אחת.

קודם כל זה לא פשוט, כי זה המון המון המון המון מתכונים, ותמונות יפות, ואהבה, והומור, ויופי.
כמו ילדה בחנות ממתקים שצריכה לבחור אחד.
אני ממשיכה לקרוא ולדפדף ופתאום בין השורות מתחיל להתהוות הבלוגר, או בעצם האדם. ופתאום אני מרגישה שהם קצת יותר חברים שלי.
והנה אני קוראת רשומה ומבינה~ הי, הם אנשים בדיוק כמוני! ממש!
פתאום הצלחתי להפסיק לפחד מהאנשים האלה שאני כל כך מעריכה ואפילו מעריצה ולהבין שאנחנו בדיוק אותו הדבר. אנשים פשוטים, עם אהבה לאוכל, ואהבות אחרות. עם חיבה לכתיבה, ורצון לעשות טוב.

אז הנה אנשים טובים, המתכון שבחרתי מכל אחד מהבלוגים:
(התמונות לקוחות מהבלוגים, מהמתכונים שבחרתי)




טעמים שרואים מכאן

בלוג המופלא הזה הוא היחיד שלא עקבתי אחריו כבר. וככל שנברתי בו נעתקה נשמתי, נדמה לי שהוא ממש האח הגדול (או שמא עלי לאמר האחות הגדולה?) של הבלוג שלי.
קודם כל השם הוא משחק עם "דברים שראים משם לא רואים מכאן", ולכל רשומה יש שם כפול שמשחק גם הוא עם שיר או ציטוט או משפט מוכר.
זה הספיק כדי שאתאהב, אבל זה לא נגמר. תארו לכם את פליאתי כשגיליתי כי המתכון הראשון שפורסם בבלוג הזה הוא עוגות שמרים קינמון לתלישה מהירה,  ואז בטו בשבט שעבר היה מתכון לגרנולה, (פה אני כבר ממש עם הלשון בחוץ) ויש מתכונים לריבות, ולחמים. (קריאות התפעלות ותסכול שאין אף אחד באזור שיתפעל איתי) ואם זה לא מספיק משכנע לדמיון ביננו אז בעלת הבלוג היקרה גם נגרים חובבת ומחדשת רהיטים. רסט מיי קייס.
עכשיו מישהו מוכן לשכנע גם אותה שהיא אחותי הגדולה ואולי נעשה עם זה משו?
בכל מקרה המתכון שלה שבחרתי הוא ללחמניות שום.



את טל מ"מה יש לאכול" אני קוראת כבר די הרבה זמן.
יש לו חוש הומור,וחוש צדק, הוא מכין מקלות לחם גבינה וזיתים (גיאומטריים וישרים) שקצת משכירים את המתכון שאני משתמשת בו. הוא אוהב לארח ארוחות גדולות ומשפחתיות. מכין סלט חוביזה וגם יש לו מתכון לכנאפה. חוצמזה שהוא יודע מה הם ערמוני מים (ואולי יסכים לגלות לי)
הכתיבה שלו מקסימה וקולחת, ובסוכות הוא מארח אושפיזין לכתוב אצלו בבלוג.
הרשומה שלו בחרתי היא על דמיון מודרך, אנטיפסטי, ארטישוק ומה שבינהם. גם כי אני מטורפת על ארטישוקים, וגם כי היא מייצגת את פשטות המתכונים שלו, שתמיד יוצאים מעולה.


בלוג עם מתכונים פשוטים וטעימים, 
בדרך כלל דלים בשומן וגם בריאים, בחיי באמת.
האמת שפה לא שוטטי לאורך כל השה החולפת, כי מיד כשראיתי את הרשומה ידעתי שזהו זה.
יש פה טעם של ילדות, ואין פחד לפרסם טעויות.
וזהו, קנה אותי.


זה בלוג מאוד מעניין בתפיסה שלו.
נתחיל מהעובה שיש בו מעט מאוד רשומות מתכונים. נמשיך מזה שאפשר לראות מה בעל הבלוג מבשל בכל שבוע,
ואם תרשמו תגובה ותבקשו יפה אתם עשויים לקבל הזמנה לארוחת ערב אצלו.
בעיני זה יפהפה. כמעט מהפכני, וכל כך נכון.
מהיום אם תרשמו בקשה בתגובות אצלי אלי תזכו להזמנה גם, בהשראתו.
המנה שבחרתי היא נקיה ויפה, עם טעמים יוצאי דופן בנוף הישראלי.
פסטה לימון




המרכיב הסודי

זהו בלוג שלא מפסיק להפתיע ולחדש, אולגה הכותבת תמיד מעוררת תיאבון, והיא קוסמת, באמת!
היא מכינה הכל מהכל, אוכל פשוט ואוכל מורכב, אוכל בשביל היופי, ואוכל לטעם, במה חשקה נפשכם? מרק? לביבה? בשרי? חלבי? דגים? מוס? עוגיות? עוגה? יש הכל.
אולגה מפרסמת בקצב מסחרר, וכמובטח בכל מתכון יש טריק או מרכיב סודי שעושה את ההבדל. שווה!
והנה לכם: חציל ספירלה. תודו שזה עושה לחייך!




זהו, הגענו לבלוג האחרון, שהוא גם קינוח. עם תמונות מקסימות, והמון חוש הומור.
תמי לוקחת אותנו לטייל איתה ולבשל איתה, וזה כיף.
ולקינוח הנה אחד המתכונים החביבים עלי, ללחם-עוגה שחביבה עלי במיליון גרסאותיה:
לחם בננות ב10 דקות, לא אוהבים בננות? בעיה שלכם!






ולעניינים קצת אחרים:

  • עכשיו זה סוף הזמן לפשר ולזרוע נגלה שניה של צמחי חורף, ואם יש לכם סבלנות אז גם צמחי קיץ שנעתיק עוד חודש וחצי לגינה.
  • חוצמזה, הנה רשימה מעודכנת של קואופרטיבים לרכישת מזון, מתוך האתר "מזון טוב"
  • ומה בישלנו לאחרונה? עוגיות חלבה מהממות ופשוטות, מקלות לחם, מרק לוביה וירק, קארי הודי עם טופו, לחמניות מתוקות עם חמוציות, ושוב גרנולה.
  • לגבי ההגרלה, היא נערכה והודעות נשלחו לזוכים המאושרים, אם הם לא יענו עד יום שלישי תערך הגרלה חוזרת. הנה תמונה מההכנות.





שבוע מקסים ומלא הפתעות

יום חמישי, 31 בינואר 2013

מרק כרובית


מרק כרובית (וארטישוק ירושלמי)

יש רשומות שנכתבות בשביל  הכותב ולא בשביל הקורא.




רשימה של מספרי טלפון, סבתא מנסה לנחש מי מהם הוא אליעזר, מי אמציה, ואיך קראו לחברה מהקאנטרי הקודם?

אני מנושלת סלולרי,  כל ההודעות והשיחות מהטלפון היחיד במסלול UNLIMITED.

היא רק שנה נשואה וכבר יודעת לאפות הכל ולבשל, אבל בשר זה הוא מכין.

שתי מכות לסבתא באותו שבוע.

היא הספיקה לקחת אותה אליו.

את עובדת עלי? אני רוקדת איתו! מה יהיה עם המשפחה הזו?

לכו לשוק תעשו כפרות, שלא יבוא השלישי.

סופרסטישיוס.

אין תרנגול כפרות? טוב לא נורא אפשר במקום זאת לזרוק ביצה קשה לקבר.

יותר טוב שזה באותו שבוע.

והאיש שלך? לומד לבחינות.

שיווה, נתנאל, אליעזר, מטפלים.

תודה על העזרה באמת.

היא מבולבלת.

"היום יום חמישי, היה מזג קריר, לאורלי יש חתונה".

הגשם ניצח- סגרנו את הדלת.

סוריאליסטי כל כך שאני לא מצליחה להפסיק לצחוק.

הביצה היתה עטופה בנייר כסף עם כוכבים.

הביתה הביתה הביתה. אל האיש והגשם והמרק המנחם.






רכיבים:
בלנדר מוט/ בלנדר/ מעבד מזון

בסיס:
2 בצלים גדולים
4 שיני שום (או אבקת שום, או שום גבישי)
כרובית בינונית/גדולה
מעט שמן זית לטיגון
4 כפות שמנת/קרם קוקוס
מלח
פלפל
(ארטישוק ירושלמי)

תוספות:
4-5 כפות אורז/חיטה/גריסים/קינואה
5-6 ערמונים
שורש פטרוזיליה
שורש סלרי
תפוח אדמה
פרסה/כרשה/לוף
פטריות
קולרבי
כוס יין לבן
מוסקט
ציר מרק



יש לי חברה שתמיד כשאני מכינה מרק כרובית (או תבשיל עם המון רוטב) אני חושבת עליה, אני כבר לא תמיד מצלצלת, כי היא כבר בדרך כלל טרודה מכדי לענות, או עסוקה מכדי לבוא לאכול. אבל למחשבות ולתקוות חוקים משלהן.


אז האמת מרק כרובית לא צריך הרבה. כלום ממש.
כרובית, מלח פלפל וקצת שמנת. אה ומים.
כל השאר הן תוספות. נחמדות מוסיפות, (ונמצאות בדרך כלל אצלי במקרר או במזווה, באמת לא ברור לי מי הגמד שמביא אותן לשם כל לילה)
חשוב שתדעו שהתוספות לגמרי לגמרי לא הכרחיות, הבסיס הוא לזרוק כרובית לסיר עם מים, לבשל שעה, להוסיף מלח פלפל, לכבות את האש, לטחון, להוסיף קצת שמנת או קרם קוקוס, להביא לרתיחה שניה, ומוכן.




ומי שרוצה סיפורים ועניינים הנה המתכון המלא:
שמים סיר גדול על האש, ובתוכו מעט שמן זית לטיגון, מקפידים על להבה בינונית ולא יותר כדי ששמן הזית לא ישרף לו.
קוצצים בצל לקוביות גדולות וזורקים לסיר, אם יש לנו פרסה זה זמן טוב לשטוף לקצוץ ולהוסיף לטיגון. מערבבים מדי פעם עם כף עץ עד שמשחים.

 ובינתיים מפרידים את הכרובית לפרחים, הם צריכים להיות די קטנים ובכלל לא משנה אם הם לא יפים, אנחנו נטחן להם את הצורה בסוף. אפשר גם פשוט לחתוך לקוביות. ולהוסיף לסיר.

אני משתמשת בכל הכרובית, קוצצת גם את העלים וגם את הגבעול ומכניסה, ולפעמים אפילו שומרת גבעול ועלים מכמה כרוביות כי לא רציתי לזרוק ומכינה מהן את המרק (אין הבדל בטעם), אבל אני מהמקפידים על להשתמש בכל מה שקניתי ומקצינה לפעמים, אם זה לא נראה לכם תשתמשו רק בפרחים.

מוסיפים לסיר קצת מים, בגובה סנטימטר או שניים, אם רוצים להשתמש בציר מרק או יין לבן זה הזמן להוסיף אותם.
בזמן שהכרובית מתחילה להתאדות ולהתבשל אנחנו נכין ונוסיף את שאר הירקות והעיניינים, אם אין עוד עניינים אז נכסה במיים עד גובה הכרובית ועוד סנטימטר, אבל רגע, לא נקדים את המאוחר!

אם נרצה להוסיף איזה דגן או קינואה או אורז למרק זה הזמן להכניס אותם לסיר, הם לא נותנים טעם אבל מוסיפים לתחושת השובע אז לשיקולכם.



עכשיו למלך ירקות השורש הישראליים, אצלי בבית קוראים לו טרטופו, במחנה יהודה הוא עונה לשם בטטה קסבייה ובסופר הוא פשוט ארטישוק ירושלמי. סתם לידע כללי, הוא פקעת של סוג של חמנית, או משהו כזה.  אמא שלי תמיד נרתעת ממנו בגלל מלאכת הקילוף והשטיפה, אני למדתי שאם הוא טרי וקשה ופריך, ואם בחרתי פקעות ישרות יחסית, והשקעץי בקולפן שהוא קצת יותר רציני מסתם קולפן פושט מהסופר, זה צ'יק צ'ק של קילוף, ואז שטיפה קלה וסיימנו. תקפידו רק שאין סגול על הארטישוק שלכם, כי אז הוא עומד לנבוט וכבר ממש לא כזה טרי.

אז קילפנו וקצצנו את הארטישוק, והוספנו ושטפנו וקילפנו את כל שאר השורשים, והוספנו אותם גם לסיר. בעקרון כל מה שהצבע שלו לבן יכנס לכאן בשמחה, תתפרעו על זה.
נוסיף את כל התבלינים והערמונים (שיתנו עומק של טעם ומרקם שמנתי עשיר יותר, אופס יצאה לי פלצנות) ו...
תראו איזה יופי כמה מעלה אדים!



זה הזמן להוסיף את התבלינים, ולכסות במים את כל הטוב שבסיר, אני מציעה שלא לכסות יותר מאשר שני סנטימטר מעל הירקות, ככל שיהיו יותר מים ככה המרק יצא יותר דליל, ומעבר לכמות הזו זה כבר די דליל לטעמי. אבל כל אחד וצלחת המרק שלו, נסו פעם  נסו פעמיים ותחליטו מה אתם אוהבים.

מכסים את הסיר ומבשלים על אש בינונית כארבעים דקות.

פותחים, בודקים שהכל שם בפנים רך. אם לא סוגרים את המכסה ושולחים את הירקות לעוד 7 דקות בגיהנום, אה בגן עדן, של התרככות ובודקים שוב.

ברגע שרך מכבים את האש, טוחנים היטב במכשיר הביתי המועדף עליכם, אם משתמשים בבלנדר מוט משתדלים לא להרים אותו גבוה מדי ולהשפריץ מרק רותח עליכם ועל המטבח כולו, זה לא כל כך נעים.
(מה פתאום מניסיון אישי? לי שום דבר לא נשפך, אף פינה לא מרביצה לי וגם לא הורדתי השבוע חתיכה מהאצבע עם המיקרופליין, הכל שמועות אורבניות!)

מוסיפים כמה כפות שמנת או קרם קוקוס, מביאים לרתיחה שניה ומכבים. זהו, מוכן!

אני אוהבת להגיש עם טופינג של פטריות מטוגנות או פרסה מטוגנת. נו זה עושה אותי כמעט אלגנטית, או לפחות גורם לי להרגיש כזו.







  • האלבום עם כל התמונות נמצא פה
  • אל תוותרו על ההקרמה של המרק, היא עושה את ההבדל.
  • אני אוהבת להגיש עם קרוטונים ברגע- לוקחת פרוסת לחם, אני מעדיפה מקמח מלא, מורחת כפית שמן מכל צד, ומפזרת מעט אבקת שום או זעתר, מקפיצה בטוסטר, הופכת ימין שמאל ולמעלה למטה, מקפיצב שוב, חותכת לקוביות. יאמ!



בקיצור ומהר בלי להתבלבל:
מטגנים בצל ופרסה, קוצצים כרובית ומוסיפים לסיר, מוסיפים מעט מים.
קוצצים מקלפים ומוסיפים את כל שאר הרכיבים חוץ מהשמנת/קרם הקוקוס. מכסים במים.
מכסים את הסיר, מבשלים עד לריכוך.
טוחנים היטב, מוסיפים כמה כפות שמנת או קרם קוקוס, מביאים לרתיחה שוב, מגישים, אפשר לקשט עם פטריות מטוגנות או כרשה או קרוטונים.





ההגרלה נדחתה בשבוע עקב הנסיבות המשפחתיות, ככ שעד יום ראשון ה 03/02/2013 עוד אפשר להשתתף כל מה שצריך זה לעשות לנו לייק כאן, ולשתף את התמונה מכאן. (או להשאיר תגובה שאתם רוצים ברשומה הזו)


להכין מהר לפני שהחורף יגמר
!רק בשמחות!


יום ראשון, 27 בינואר 2013

תותים בשמנת ורודה



ביום חמישי ברבע לתשע בלילה אצתי רצתי לירקן לפני שהוא סוגר.
קניתי שלל ירקות ופרות לרגל סדר טו בשבט, ותותים עצובים בהנחה.

התותים היו עצובים, חשבו שכבר לא ישתמשו בהם, לא יאכלו אותם, לא יחייכו בזכותם.
לא תכננתי לקנות אותם, ממש לא. גם הם הבינו שברגע שמתחיל להראות עובש בקופסא דינם פח.
אבל הירקן מכיר אותי היטב, הוא חייך אלי ואמר- ב 15 קופסא לא תקני?
חייכתי ואמרתי לא.
ואז כשסיימתי את הסיבוב הוא חייך ואמר- 3 קופסאות ב 30, ותבחרי לך את היפות.
נפלתי בפח.

שבת לא פשוטה עברה על כוחותינו, אני כבר בחמישי הרגשתי את זה בעצמות.
שישי עבר שקט,  ומלא דאגה- ככה זה כשיש כל הרבה מבוגרים חולים ומאושפזים במשפחה.
בשבת התעוררתי מהודעה "ערה?" שאמא שלחה.
הודעה מוקדם בשבת בבוקר היא בשורות רעות.
האיש שלי כבר ישב ולמד.
אני קמתי, העפתי מבט במקרר והחלטתי על כמה דקות של רוגע לפני שאתקשר לבדוק.

ואז זה הכה בי:
יש תותים!
כמה אושר גלום בפרות הקטנים האלה. כמה חיוכים, ואהבה, ושמחה.
אפשר לנשום לרגע ולחייך ולהירגע. לאסוף אנרגיות טובות.
(ומותר ומותר לאהוב!)


בתמונה הזו יש קצה תות עצוב

תותים בשמנת

מצרכים (לסועד)

6-10 תותים
1 גביע שמנת/יוגורט
1 שקיק סוכר וניל/ שתי כפיות סוכר וקצת תמצית וניל


אלה התותים השמחים שלא התעפשו




ההכנה ממש ממש ממש פשוטה, והעונג עילאי.

שוטפים את התותים היטב- אם הם עצובים (מעוכים, קצת מעופשים) אני ממליצה קודם לפרוס ורק אחר כך לשטוף.

פורסים את התותים, אם התותים שמחים וגדולים אז 6-7 יספיקו, אם הם עצובים וצריך לנקות אותם נצטרך בערך 10.
איך מנקים את התותים? מורידים כל מה שקצת מעופש או מעוך. זה הכי נוח עם סכין משוננת פשוטה ולא עם סכין שף גדולה. אם יש טיפה חום בתוך התות מורידים גם אותו.  ולפרוס לפרוסות. אפשר לשטוף את התותים עכשיו.


מפזרים על התותים את סוכר הוניל ( אם מכינים לכמה אנשים אפשר לפזר 2 שקיקים ל3 מנות), אם משתמשים בסוכר ותמצית וניל אז זה כפית וחצי שתיים סוכר ושלוק ממש קטן של וניל. אני ממליצה להשתמש כאן בתמצית בטעם וניל הכי פושטית שיש, הוניל האמיתי יוסיף פה קצת מרירות שהיא לא טעימה בעיני.

ומחכים.

מחכים בין עשר דקות לשעה, וככל שמחכים יותר אפשר לשם פחות סוכר, זה בגלל שהמטרה של הסוכר היא לגרום לתותים להגיר קצת נוזל שיצבע לנו את השמנת בורוד עדין~עדין ויעשה אותה טעימה~טעימה. התותים מתוקים מספיק ולא באמת זקוקים להמתקה, אז הסוכר הוא רק כדי ליצור לנו רוטב ורוד.
צריך להשתדל לא לשים את הסוכר ולשכוח כי התותים יהפכו מושי ופחות כיף.





מצד ימין כשרק שמנו סוכר, מצד שמאל אחרי שהתותים הזיעו עצמם החוצה





אפשר לערבב את התותים מדי פעם, אני תמיד שוכחת.
אבל עדיין,  תראו:



יש רוטב מתוק וורוד בתחתית הקערית, וזה בדיוק בדיוק מה שרצינו להשיג.

שופכים את השמנת או היוגורט על התותים ומערבבים היטב.
הרוטב הזה יהפוך את השמנת למעדן, והתותים? הם רק תרוץ.....

אוכלים בהנאה גדולה!




  • אני ממליצה לשאול אם התות הוא ביו תות. זה לא אורגני, זה עולה אותו הדבר, אבל יש עליו הרבה הרבה הרבה פחות חומרי הדברה, זה בגלל שהחקלאי משתמש בהדברה או הפריה ביולוגית, שזה אומר שהחקלאי מביא חרקים או חיידקים או יצורים קטנים אחרים שעושים את העבודה של החומרים הרעים, ואז אומר להם תודה כשהם מתעופפים ומשאירים לנו תותים פחות מרוססים.
  • אם רוצים תותים שיהיו נשנוש טעים ושטוף במקרר אז שמים אותם בקערה, ממלאים במים, ואז מסננים ומייבשים היטב, עדיף ממש לנגב את התות בנייר מגבת. (או כפי שקוראים לו אצלנו- נייר פילים). ואז למקרר בקופסא.
  • אלבום התמונות של הרשומה נמצא ממש פה.

בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
שוטפים את התותים, פורסים אותם, מפזרים סוכר, מערבבים. מחכים כמה דקות, מערבבים עם השמנת.
יאם.




רק מזכירה שיש עוד היום הזדמנות לזכות באדנית ובגרנולה, כל מה שצריך זה לעשות לנו לייק כאן, ולשתף את התמונה מכאן. (או להשאיר תגובה שאתם רוצים ברשומה הזו)

יום ראשון, 20 בינואר 2013

גרנולה עם תמרים ודברים טובים



את הראשון אני בולעת, בלי הפסקות, בלי לקחת אוויר.
והנה אני, בטיבט, בין נזיר עיוור לכפריה שלא יכולה לעמוד על רגליה, טועמת את הכפר שלהם, התה, האורז, האהבה.
בשני אני כבר מתחילה להאט, קצת על הארץ, קצת שירה.
הפסקה.
את השלישי אני כבר קוראת בחלקים. דרום אמריקה, אורוגוואי, ברזיל, ערים וכפרים. איטליה, גונדולות, ילדים. צמחי מרפא.
נושמת אותו לאט. בהפוגות.
איזה כיף שאפשר פשוט לשבת ולקרוא.
ולהשתדל לשמור עכשיו על קצב רגוע שכזה.

עכשיו צריך להתחיל לטפל באינבוקס, בפיד, בתגובות בבלוג, במשפחה, בחברים. לנחות לאט לאט לתוך השגרה ולנסות להכניס קצת רוגע.

אז מה היה לנו בזמן הזה? המון עומס, ולכן המון זמן בלי רשומות. מסתבר שכשחסר זמן ורוגע, ואין זמן לקרוא אז גם אין פנאי לכתוב, גם אם חומרי הגלם כמו מתכון ותמונות רק מחכים לצאת מהאלבום לרשומה. (אני מאמינה שיומם עוד יבוא!)
אז לכבוד החזרה, יש היום הרבה מה לדבר ולספר: על טו-בשבט ומהותו ומתכון לגרנולה כמובטח, על הבחירות,על חובזות, עמוד חדש בפייסבוק, וגם-הפתעות ומתנות! אחת חופשית לכולם בחסות האינטרנט ושלוש במיוחד לקוראי המסורים.
אז אחד אחד. נעבור על כולם.


ונתחיל בפרצופ-ספר

כלומר בפייסבוק. יש לבלוג עמוד פייסבוק חדש ודנדש . ממש נשמח אם תחבבו אותנו (LIKE), תעקבו אחרינו, ואם אתם בקטע של לשתף עם חברים אני ממש אתרגש, באמת! 

טו בשבט

השקדיה פורחת, או שבעצם עדיין לא, אבל מה הסיפור של הטו בשבט הזה בכלל?

אז טו בשבט הוא אחד מארבעת ראשי השנה שהכריזו עליהם במקרא. יחד עם ישוב ישראל מחדש החג גדל והתחדש והתחזקה המסורת של נטיעת אילנות, אבל.... צריך לשם לב! מי שמתחשק לו לטעת עץ בתקופה זו צריך להקפיד שהעץ ב"תרדמת". כיוון שאנחנו עוד בשיא החורף (לא להתבלבל בגלל השמש, קר!) גם לעצים קר, והם ישנים, הם גדלים פחות, לא נותנים פרי ומחכים לאביבי כדי להנץ וללבלב. לא סתם שרים השקדיה פורחת ולא ארץ ישראל פורחת- עצים לא אמורים לפרוח בחורף. לפחחות לא העצים המקומיים. אז בעצם נוטעים עץ שישן לו שנת יופי, וכשבעוד חודשיים בערך תישק לו השמש והוא יתעורר הוא יגלה את הבית המופלא שהכנתם לו, יעמיק שורשים ויגדל לתפארת. אם ממש רוצים לשתול משהו שיתן פרי מהר כדאי לנסות עציץ תותים בבית, זו העונה שלהם, ובתוך הבית לא קר מדי.

אבל אם ממש קר, או גשום, ואנחנו לא רוצים להוציא את האף החוצה? במקרה כזה, וגם בלי קשר, יש בטו בשבט מסורת נוספת, שהיא קצת פחות מוכרת, אך בעיני לא פחות חביבה- סדר טו בשבט! סדר טו בשבט הוא סדר ממש, כמו סדר פסח רק קצת שונה- מקשטים את השולחן בפרות (קראתי שנהוג לפחות 15 זנים ולהשתדל שיהיו מפרות ארצינו ומשבעת המינים), שותים 4 כוסות יין בצבעים משתנים- לבן שמסמל חורף וקור, אדום שמסמל קיץ וערבוב שלהם. (יין זה תמיד כיף!), ומספרים בשבח הפרות והעצים והירוק.
דוגמא לסדרי פסח יש כאו של צוהר, וכאן ממגזין אימגו.  אני אוהבת לחגוג סדר טו בשבט עם חברים, השילוב של היין, שירי ארץ  ישראל והומור עושה משהו טוב.

והנה מקבץ מתכונים ברוח החג:

חובזות או.... חלמיות או לא להיות

אז זה אומנם לא קשור ישירות לטו בשבט, אבל חובזות! חובזות! חובזות!.
אז מהי החובזה? זהו צמח מקומי, ירוק, ומופלא. ידוע גם בשמו העברי "חלמית" וכשהיינו ילדים קראנו לו "לחם ערבים". מעניין מאיפה השתרש השם הזה. החלמית היא שיח מאוד נפוץ, בערים, בכפרים ובכלל, נדמה שרק צריך חלקת עפר פנויה והחוביזה תגדל בה.  כשהיא מוציאה פרות הם טובים למאכל, ונראים כמו פיתה קטנה מפולחת לפלחים. בתור ילדה באשדוד הייתי מחפשת חוביזה רעננה ופשוט אוכלת את הפרי ישר מהצמח.
עכשיו זו תקופה מופלאה לחוביזות, הן תופסות גובה אחרי הסערה והגשם, ואז מצד אחד כבר עברו כמה ימים והעלים גדולים ויפים, אבל עדיין לא קשים, ומצד שני החרקים עוד לא זללו אותן, והן כבר מספיק גבוהות כדי לא לדאוג מכלבים שהשקו אותן.
אז איך קוטפים חוביזה? משתדלים למצוא חלקת חוביזות שהיא לא ממש על כביש ראשי, קוטפים עלים שנראים יפה ובלי חורים, משרים במים עם מלח או חומץ- כדי להפטר ממזיקים. ואז מכינים קציצות (עץבעיר)מרק (בייגלה), אפשר להתפרע על ניוקי (ביסים), למלא כמו כרוב, או להכין כל מתכון אחר שמכינים עם תרד או מנגולד. זה טעים ממש!

 חוביזות!
התמונות בחסות גוגל תמונות

גרנולה


- אבא! אבא! הגרנולה הלכה לאיבוד!
- אוי ואבוי, מה נעשה? מה תאכלי לארוחת ערב?
- אני לא יודעת, יש הרבה יוגורט בצלוחית, אולי אני אוכל אותו?
- אבל זה יהיה לך טעים?
- לא יודעת, אולי נוסיף קצת דבש?
- הנה, קישוטים של דבש. ועכשיו כדאי לך לערבב!
- יא! אבא ! מצאתי את הגרנולה! היא היתה מוחבאת ממש היטב מתחת ליוגורט!


עשרות פעמים שיחקנו את המשחק הזה, לפעמים רק עם גרנולה, לפעמים היה שם גם פרי. כשגדלתי למדתי גם לנשנש גרנולה ככה סתם, להטביע אותה בחלב, להוסיף אותה לסלט ואפילו טעמתי גרסא מלוחה שלה- אבל חיבתי תמיד למנה הקבועה, מן שילוש קדוש, גרנולה-יוגורט-פרי, אפשר להוסיף גם סילאן או דבש. טעים. הכי טעים עם תמרים, והרבה אגוזים, ופרות יבשים. למה? כנראה כי בגרנולה שסבתא היתה מכינה זה היה הפרי יבש היחיד, ולי חובבת המתוק היה משהו נעים בגרנולה הכמעט שרופה שלה, עם התמר שהיה קצת קשה וקצת דורש לעיסה, והייתי (על מי אני עובדת? אני עדיין!) דגה קודם כל את התמרים.


גרנולה בבית לא יוצאת בהכרח זולה יותר, אבל בעיני פשוט אי אפשר להשוות את הטעם.


רכיבים: (לצנצנת ממש ממש גדולה, 2-3 ליטר בנפח)

 הקדמה לרכיבים- יש המון מקום למשחק פה,כאן פירטתי אלו הכמויות שהשתמשתי בהן לגרנולה הזו, תוך כדי המתכון אפרט מלאנת'לפים אפשרויות גיוון, אז כדאי לקרוא את המתכון עד הסוף לפני שניגשים לתבלינן הקרוב וקונים רכיבים. יחס הקסם שלי הבסיסי שלי הוא בדרך כלל בערך 1 כוס פירות יבשים, 0.75 כוס אגוזים ,2 כוסות קוואקר, מלח ותבלינים, שתי כפות ממתיק, שתי כפות טחינה, ו 2 כפות מים.

500 גרם שיבולת שועל לא גרוסה (עונה גם לשם קוואקר)
200 גרם אגוזי מלך
100 גרם שקדים
50 גרם שקדים מולבנים פרוסים
100 גרם צימוקים שחורים
70 גרם חמוציות
10 תמרים בינוניים מזן מג'הול
50 גרם גרעיני חמניה
50 גרם גרעיני דלעת
1/3 כוס סומסום
1/3 כוס טחינה
1/3 כוס סילאן
0.5 כוס מים
05 כוס מיץ לימון (מיץ מלימון אחד)

0.5 כפית מלח
1 כפית מסלה
0.5 כפית קינמון




אני אוהבת בגרנולה שיש לי אותה כמות (נפח) של שיבולת שועל ותוספות, ואני בונה אותה בהתאם. אני גם ממש לא אוהבת בננות יבשות (הפריכות- לא הרכות), ובוטנים, אז הם לא יגיעו אלי לגרנולה, אני משתדלת לשמור על היחס שפירטתי בתחילת המרכיבים, וזה טעים לי, אתם יכולים לשחק ואחרי פעמיים שלוש תצאו את יחס הקסם שלכם.

מכניסים לשקית את השקדים השלמים ואגוזי המלך, וחובטים בהם קלות עם פטיש. אנחנו רוצים לשבור אותם רק קצת, ל2-3 חלקים כל אחד ולא יותר. אפשר להחליף אות בכל אגוז שהוא: לוז, מקדמיה, קשיו, פקאן, לפי מה שיש ומה שאוהבים, לא אוהבים? תשמיטו.  כנ"ל גם לגבי הגרעינים- רוצים פשתן כי זה בריא? אהלן וסהלן, לא אוהבים גרעיני דלעת? פראיירים, תשלחו אותם אלי!

בוחרים קערה גדולה, שופכים אליה את האגוזים, הגרעינים, השקדים השבורים, השקדים המולבנים והסומסום, מוסיפים את שיבולת השועל.

מחליטים אילו פרות יבשים יכנסו לקליה בתנור הלוהט, באפן כללי לא מומלץ לקלות אותם- הם יוצאים יבשים ואפילו שרופים וזה די מבאס, אני כן אוהבת לקלות את התמרים כי זה  מזכיר לי את הגרנולה של סבתא, והם פרות יחסית גדולים ועסיסיים ולכן מתמודדים עם זה בגבורה. נסו פעם ותחליטו מה יותר טעים לכם.

ועכשיו לטיפול בתמרים:
קודם כל כדאי לבחור תמרים יבשים שהם יחסית עסיסיים, מג'הול הוא אחלה לזה (בעיני בעיקר לזה- כי הוא קצת מתוק מדי) גם תמר אמרי יכול ללכת, אבל ממנו צריך כמות קצת יותר גדולה. השיטה הטובה לבחור היא לטעום תמר כשקונים, אם זה בשוק או אצל תבלינן תבקשו ויתנו לכם בשמחה. התמר צריך להיות דביק ורך ולא קשה ונגיס.
פעם מזמן עבדתי בתמרים, ולמדתי כמה מהר הם מגדלים תולעים, ולכן אני שומרת אותם במקפיא. האמת גם שכשהם יוצאים ישר מהמקפיא הם יציבים ופחות דביקים והרבה יותר קל לחתוך אותם, אני קודם כל חוצה אותם כך שהחרצן נשאר בצד אחד, אז מוציאה את הגרעין וחותכת כל חצי ל 3-4 פרוסות.

את התמרים מוסיפים לקערה עם החומרים היבשים.

מערבבים בקערית את המים, הטחינה, הסילאן, הלימון, המלח והתבלינים.
אפשר גם בלי להמתיק, אבל יש משהו בהמתקה שמדגיש את הטעמים. אפשר גם להמתיק עם רכז תפוחים, או דבש, או סוכר באותה הכמות. אם בוחרים בסוכר כדאי לערבב אותו קודם עם הלימון שימס.
אני אוהבת לתבל בעדינות, עם תערובת מסלה הודית, אפשר גם סתם עם קינמון, או עם כל תבלין "מתוק" כמו צפורן, מוסקט, הל או זנגוויל.
הטחינה הזאת עושה שני דברים- קודם כל היא יוצרת גושים קטנים וקראנצ'יים בגרנולה, וזה כיף, הקסם השני שהיא עושה זה לתת נגיעה עדינה ממש עם טעם של חלווה לגרנולה, למדתי להוסיף אותה מאחותי שאוהבת לחתוך פירות, להוסיף גרנולה, וכמה כפות מים ולאכול את זה ככה, זה נשמע לא משהו אבל המים הופכים לרוטב סמיך ועשיר בזכות הטחינה וזה ממש ממש טעים!

מוסיפים את התערובת לקערה ומערבבים היטב שיצפה את הכל, זה לא צריך להיות ממש רטוב, אבל כן קצת לח.



מחממים תנור ל 160 מעלות, ואם יש טורבו מה טוב! מרפדים שתי תבניות בנייר אפיה, מפזרים עליהן את הגרנולה, מכניסים לתנור וכל 7 דקות מערבבים היטב כדי שלא ישרף בקצוות ויקלה באופן אחיד. זה יקח בערך 30-40 דקות עד שהגרנולה תזהיב לה ותפיץ ריח משגע.

מוציאים את הגרנולה מהתנור, ומוסיפים את שאר הפרות היבשים,
אני חושבת שצימוקים וחמוציות זה טעים,וקוביות תפוחים זה מגניב, אבל בכללי פשוט תזרמו על מה שטעים ונעים.
חשוב להוסיף את הפרות כשהגרנולה עוד חמה, זה גורם לטעמים להתערבב.

במשך השעה הקרובה כל כמה דקות נערבב את הגרנולה, כדי שהשכבה התחתונה לא תירטב מהאדים ותאבד את הקריספיות. ואם אתם לא מנשנשים משהו אצלכם מקולקל, רק תשתדלו להשאיר קצת לאחר כך.

מאחסנים בצנצנת סגורה היטב.



  • אל תוותרו על המלח, הוא מאזן ונעים ומוסיף המון.
  • יש שמועה שאפשר לקלות גרנולה גם במיקרו, לפזר בשכבה על צלחת, ולהפעיל כל פעם לדקה ולערבב בין לבין. לי אין מיקרו, אז אולי תנסו ותספרו לי בתגובה אם זה עובד? יש לזה ממש יתרון בעיני כי אפשר להכין כמות קטנה בכל פעם, וזה לא "ממש פרויקט"
  • אם ממש חשוב לכם כמות קטנה וטריות אפשר לקלות גם במחבת, אבל זה פחות עובד עם הסילאן והטחינה, הם נדבקים, אז אפשר פשוט לקלות בלי לתבל.
  • אני מוסיפה את הגרנולה לסלט, מכינה ממנה עוגיות או אפילו לפעמים מוסיפה אותה למרק כתום בתור קרוטונים. אז אני מופרעת, אז מה?
  • מה ההבדל בין גרנולה למוזלי? מוזלי לא קלוי, גרנולה כן.
  • כדאי להחזיק את התבנית עם מגבת, אחרת מתפזרת לכם גרנולה על הרצפה של המטבח, ואז צריך לאסוף מהר את הצימוקים, והכלב מביט בך במבט נוזף שת זוזי כי לא נעים לו לנקות את הרצפה כשאת כאן. (אוספים את הצימוקים כי הם לא טובים לכלב- בצימוקים וענבים יש איזה חומר שיכול להרוג כלבלבים).
  • אני ממליצה על קניה של פרות יבשים תבלינים אצל התבלינן (חנות התבלינים) הקרובה לביתכם, או אפילו עדיף בשוק, ככה הם פשוט טריים יותר וטעימים יותר מאשר אלו שבסופר, ויש סיכוי לא רע שגם זולים יותר.(חוץ מהשבוע, כי יש מבצעים לטו בשבט בסופרים)


בקיצור ומהר בלי להתבלבל
מחממים תנור ל 160 מעלות, עדיף על טורבו אם יש. שוברים את האגוזים והשקדים. בקערה גדולה שמים את כל האגוזים, הגריעינים ושבולת השועל. קוצצים תמרים ומוסיפים לקערה. מערבבים את התבלינים, הטחינה, הסילן, המים,המלח והלימון, מוסיפים לקערה ומערבבים היטב. מרפדים שתי תבניות בנייר אפייה, מפזרים עליהן את הגרנולה, מכניסים לתנור, מערבבים ובודקים כל 7 דקות עד שמזהיב (30-40 דקות סה"כ), מוציאים מהתנור, מוסיפים את שאר הפרות היבשים, ומערבבים כל כמה דקות עד שמתקרר, מאחסנים בצנצנת.
בתיאבון!!!


 על הבחירות-

יש המון אדישות ברחוב, אנחנו שוכחים שמי שיהיה בממשלה הבאה וכמה כוח יהיה לו ישפיע ישירות על כל אחד מאיתנו, על המשפחה שלו, על הבריאות שלו. ולכן בבקשה, לכו להצביע.
יחד עם האדישות הופכת נפוצה תופעה נוספת- אנחנו שוכחים לבדור על מה ולמה אנחנו מצביעים, ולמי. אנחנו מצביעים לפי מה שנראה, לפי מי שמדבר יפה ושוכחים לבדוק מי עומד אחריו. זה הזמן להשקיע שעה-שעתיים ולחשוב למי באמת אנחנו רוציםם לתת את הקול שלנו, יש פה אוסף אתרים ושאלונים שיכולים לעזור ולעשות קצת סדר:
איך נדע למי להצביע?
  • מצפן הבחירות הישראלי, של המכון הישראלי לדמוקרטיה- ממקם אתכם על מערכת צירים בין המפלגות, לפי רצף של כ30 שאלות בנושאים הבוערים. 
  • הבחירומטר, של הסדנא לידע ציבורי וכנסת פתוחה, מעולה פשוט ונוח כמו שמתאים להם.
  • למי להצביע, של מאקו-מציע לכם כמה מפלגות ומציין מה מידת ההתאמה של דעותיכם אליהן.
  • שאלון בחירות של "עורו"- לפי עד כמה אתם מזדהים עם ציטוטים הוא ימקם את שייכותכם הפוליטית, זה קצת ארוך ומתיש אבל החל מהשאלה ה 25 אפשר לקפוץ לתוצאות עד כה. דוקא מעניין הקטע עם הציטוטים!
וקצת מידע על הבחירות באופן כללי:
  • הסדנא לידע ציבורי- עמותת הסדנא לידע ציבורי, פועלת להגברת מעורבות הציבור בחברה ובמדינה, על ידי איסוף, פתיחה והנגשה של מידע ציבורי וידע אזרחי. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות וקוד פתוח, פעילים ושליחי ציבור פועלת הסדנא ל"שחרור" המידע הציבורי ולתמיכה במערכות עיון, ניתוח ולמידה שיפיקו ידע ציבורי.וכמובן שיש גם פרצופספר.
  • כנסת פתוחה, אתר מדהים מבית הסדנא לידע ציבורי, יש בו כל כך הרבה כלים שימושיים, ניתוחים של חוקים, ח"כים ופעולתם, מפלגות, אג'נדות, חלק מההצגות גרפיות, כולן יפות ובהירות. דף הפייסבוק שלהם נמצא כאן.
  • בטל בשישים- בלוג המספק תחזית פשוטה להבנה של הרכב הכנסת והגושים על פי תוצאות סקרים.
  • הפלוג- הבלוג הפוליטי של טל שניידר, עם המון מידע על מערכת הבחירות, אוסף של כל הסקרים שהתפרסמו וניתוחים פוליטיים.
  • אוסף קישורים לקראת הבחירות של הבלוג אינטרנט להשפעה ושינוי חברתי


הפתעות ומתנות!

אז לבלוג יש דף פייסבוק חדש ונחמד, ולרגל ההשקה, ןלרגל טו-בשבט אני מתלהבת ומחלקת הפתעות!
קודם כל, מתנה שקיבלתי גם אני דרך הרשת ואני רוצה לחלוק אותה איתכם: פוטושופ חוקי וחינמי! באמת ממש! ובודאי עכשיו אתם חושבים לעצמכם שמשהו פה לא מסתדר... אז זה מה שאני חשבתי, אבל אה הא! אדובי באמת נדיבה וחולקת שלל תוכנות בחינם בלינק הזה, אבל אלו גרסאות קצת מיושנות. בעיני העיקר שהן עובדות. תהנו!

והנה שלל הפתעות ממני, לכבוד החג והפייסבוק והעובדה שאני אוהבת את הבלוג הזה ואת העיסוק בו אהבה אמיתית, איך מקבלים הפתעה? מחבבים (LIKE) את דף הבלוג בפייסבוק, משתפים את התמונה, או את הבלוג, כותבים איזה מן הפרסים הכי תרצו  ונכנסים להגרלה. יכולים להשתתף אנשים רק בגבולות ישראל, אחרים יכולים להמליץ עלינו סתם (ושוב, אני אתרגש באמת!).

מה הפרסים?
  • צנצנת גרנולה טעימה ממש כמו זאת שבתמונות פה.
  • גן אדן- אדנית תבלינים אקולוגית וממוחזרת לגידול תבלינים בתוך הבית- כי אם לא שותלים עצים לפחות יהיה משהו ברוח החג!
  • מעמד טבעי לכרטיסי ביקור. (אולי אצליח להעלות תמונה בהמשך).
רוצים להגדיל את הסיכוי שלכם לזכות? ספרו לנו מה תהיו מוכנים לתרום או לתת בתמורה לפרס. (כובע? עוגה? תבשיל? חיבוק? להשמיע קול של פיקאצ'ו? אגרטל? סדנא? הכל הולך!)
אין לכם פייסבוק? לא נורא, הגיבו כאן למטה במקום לחבב ולשתף.
ההגרלה תיערך ביום ראשון הבא, ה27/01/12, על ידי שליפת שפנים פתקים מכובע. והתוצאות תתפרסמנה כאן.
כל ההפתעות הן שלי ובמימוני, אין כאן פרסומות סמויות או ספונסרים.

ככה תראה האדנית כשהיא תהיה גדולה

צאו להצביע!