סוג של הלך רוח
ימים של סוף שיפוץ.
העירייה סיימה להקטין את מספר מקומות החניה ברחוב, להחליף מרצפות משתלבות מסוג אחד במרצפות מסוג אחר.
את חדר המדרגות שלנו רצפו בעקום ואפור, הוסיפו דלת כניסה ואינטרקום, וגם צבעו קצת מעל גובה העיניים באפור. טפטפו היטב את צביעת המעקה, צבע שמן אפור בוכה הונצח בטפטופים על הרצפה, עד שעוד אחד מבעלי הבתים שאינם גרים פה ינסה להעלות את ערך הדירה על ידי טיוח נוסף.
לו ידעתי הייתי מבקשת שיצבעו בצבע אחר, תכלכל או קרם, אולי צהוב כתום של שמש.
אבל אני זמנית פה, אולי עוד שנה אולי עוד שתיים אעבור לדירה שכורה אחרת, אולי בעיר אחרת או ברחוב אחר, אולי אולי עם קצת גינה או מרפסת באמת.
זהו זמן שמוכיח אותי על כל האמצע שבו בחרתי, על השכירות, על הזמניות.
על כמה קשה להתחיל להניע תהליך מלאכותי.
על חזרה לחיפוש מלא אחרי עבודה של בוגרת.
מרגישה שהיומיום מלא בפשרות, אפור במדרגות, רכב קטן שקל יותר לחנות, אי סדר תמידי בכל חלקי הבית. בלאגן באוכל ובתזונה.
מעסיקה עצמי בידיעה שפשרות הן מה שעוזר להמשיך הלאה, אי אפשר הכל מהכל ומושלם.
מזכירה לעצמי שקיצוניות אינה מטבעי, ולכן מעשים קיצוניים ודעות קיצוניות מרחיקים אותי מעצמי. לפעמים אני מרגישה אותם פוצעים בי. (שיחה על מקומנו בסכסוך הישראלי פלסטיני, סטיגמות על חרדים, חיים ביורט או אוהל~קירות שזזים עם הרוח)
בודקת את הבחירות שלי בראי הזה.
מופתעת לגלות שבהזמנה החודשית מהסופר כמעט ואין מוצרי חלב ובשר, לא, לא הרגשתי את זה קורה.
לא זה לא חסר לי.
לא, אני לא צמחונית, גם לא טבעונית.
לא, אני לא שואפת להיות.
איך זה יכול להיות שאני מבינה ומאמינה והמחיר הגלובלי ובכל זאת?
הסוד הוא בהפחתה.
שינוי קיצוני טבעו שלא לשרוד, באוכל למשל דיאטה ללא פחמימות, תזונה שוברת מוסכמות, שוני קיצוני באוכל הם קשים לי ולכן לא מחזיקים מעמד.
חשוב לי להרגיש שיש לי מה לאכול בלי להיות שונה ויוצאת דופן.
לפעמים למצוא את האיזון בין מי שאני לחברה הסובבת אותי פרושו להבין שתפיסה לא משתנה ביום, שכשמשהו הופך אסור הוא נחשק יותר, ולכן יהיה קושי רב יותר לעמוד בלא לצרוך אותו.
אני רוצה ליצור לי תהליך, בו הדברים הם מותרים ולכן לא מפתים.
אנחנו במשבר, זה נכון. אבל לפעמים לא צריך לעצור הכל- מספיק להפחית.
לשמור על האסטטיקה, ועל הטעם, ועל האהבות, רק במידה הנכונה.
לא לנשנש את העולם בלי תשומת לב לכמות שאני צורכת אלא לבחור מה אני צריכה והיכן אני מתפנקת.
אם זה התאזן בהזמנה מהסופר, אולי זה גם יכול לאט לאט במקומות אחרים.
עוגיות חלבה (טחינה) מושלמות
אז כן, הנה התגלית החדשה שלי, בריא, טעים, פריך.
המתכון המקורי של ליהיא לפיד, אבל לא ציפיתם שהוא יגיע בלי שינויים, נכון?
מצרכים: (כ- 50 עוגיות בינוניות)
חייבים:
3 כוסות קמח (לבן/מלא)
1 כוס סוכר (לבן/קנים/דמררה)
1כוס טחינה גולמית.
0.75 כוס שמן
רצוי:
קורט מלח
1 כפית אבקת אפיה (חצי חבילה)
2 שקיקים סוכר וניל/ 1 כפית תמצית וניל פשוטה
ישדרג ממש, יהפוך למושלם:
0.5 כוס שומשום
הנה, זה מה שחייבים ורצוי
אני רוצה לפתוח בוידוי, המתכון הזה כל כך פשוט שאני מתביישת ששמרתי אותו לעצמי עד עכשיו.
הוא כל כך פשוט שהוא בערך המתכון היחיד שאני זוכרת בעל פה (ונשבעת לכם שזה לא קורה)
והוא כל כך מהיר שאני מדליקה את התנור ומתחילה להכין את העוגיות ומסיימת לפני שהתנור מספיק להתחמם (ואפילו לא טורחת להשתמש במיקסר בשבילו)
הוא כל כך מוצלח, שלא קרה שלא ביקשו ממני את המתכון, וסחטו ממני הבטחות לעוד. (כשזה סבתא שלי היא גם דאגה לבקש מתי היא רוצה עוד!).
מתחילים מלחמם תנור ל 170 מעלות.
שמים את כל החומרים היבשים חוץ מהשומשום בקערה (קמח סוכר אבקת אפיה מלח וסוכר וניל) , ומערבבים קצת עם כף. אם משתמשים בסוכר דמררה או קנים כדאי להפחית כף או שתיים מהסוכר, שלא יצא מתוק מדי.
בכל מקרה לא הייתי מנסה עם סוכר חום כהה, זה כבר לגמרי על אחריותכם!
מוסיפים את הטחינה (והוניל אם הוא בתמצית) וממשיכים לערבב.
רק שימו לב שערבבתם טוב את הטחינה לפני שמדדתם כוס, זה די מבאס להגיע לסוף של הטחינה ולגלות גוש שכלום לא יזיז אותו.
אני אוהבת להשתמש בטחינה אורגנית משומשום מלא, בעיני היא גם יוצאת הכי טעימה. אבל מה שיש יהיה טוב, אל תטרחו ותקנו במיוחד משהו שונה ממה שאתם אוהבים.
(מצד שני, אם לא התנסתם בטחינה משומשום מלא רוצו וקנו, זה כל כך, כל כך הרבה יותר טעים וגם הרבה יותר בריא!)
בשלב הזה נוסיף את השמן.
אני מצאתי שקמת מלא זקוק למעט יותר שמן, כף יותר בערך.
במתכון המקורי משתמשים ב200 גרם מרגרינה. אבל בגלל שמרגרינה היא אחד ממקורות הרוע בעולם, וחמאה היא גם חלבית וגם עם כולסטרול אני משתמשת בשמן~ שממנו גם צריך קצת פחות.
העוגיות תמיד יוצאות לי מעלה כך שלא טרחתי לנסות אחרת, אבל אם בא לכם נסו וספרו לי איך יצא....
כאן כבר עובדים עם הידיים ולשים.
אנחנו לא רוצים ללוש מלא מצד אחד, אבל כן רוצים בצק נעים לעבודה מצד שני, הדרך לבדוק היא קודם כל שהבצק נראה יפה ואחר כך שאפשר להכין ממנו כדור בקלות והכדור יחסית יציב ושומר על הצורה שלו.
אם הבצק נשבר לכם ולא מתכדרר יפה צריך עוד כף שתיים שמן, אם הבצק יצא רך ולא שומר על הצורה שלו נסו לעבוד עם זה ככה, ואם אחרי כמה עוגיות זה מתפקשש ולא מצליח אני מרשה להוסיף כף שתיים קמח.
והנה, כדור יפה ויציב!
ככה נראה הבצק
עכשיו בעצם מה שנשאר זה להכין כדורים, בערך בגודל שפה למעלה בתמונה (זה עונה להגדרה של פינג פונג? אני אף פעם לא יודעת...), לוקחים חתיכת בצק בין שתי הידיים, ומגלגלים. ל לסדר בתבנית על נייר אפיה, לשטח מעט בלחיצה עם היד, ויאללה לתנור.
אבל!!!
לא תשקיעו עוד שתי דקות בשביל לשדרג ולהרשים ולהוסיף ציפוי מתפצפץ שהופך את העוגיה לחוויה?
טוב, אז האמת שלא חייבים. אבל זה ממש מגניב וכל כך פשוט שאני אוותר על הציפוי הזה בעוגיות שלי רק אם נגמר השומשום בבית. באמת.
מפזרים את השומשום בקערה, ומגלגלים בה את כדור העוגייה שהכנו.
(זה הכל- הבטחתי פשוט יצא פשוט!)
מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא
באמצע לא ברור.
ועכשיו באמת הגיע הרגע בו העוגיות עוברות לתבנית(ושהתבנית תהיה עם נייר אפיה, כן?).
נפנק כל עוגיה בלחיצה קטנה כדי שמעט תשתטח.
העוגיות לא תופחות המון, ככה שלא צריך ממש לרווח.
לי זה לוקח שתי תבניות של התנור, בשורות של 5X5.
(ואז תמיד יוצא שיש איזה שתי עוגיות אקסטרא שמעקמות הכל)
מכניסים לתנור, שהשומשום ידבר קצת עם הטחינה.
אצלי בתנור על טורבו זה לוקח 18 דקות בול.
אחרי פעם או פעמיים תדעו כמה זמן אצלכם, אבל אני ממליצה להתחיל לבדוק אחרי 12 דקות ואז להחליט מה הלאה, העוגיות צריכות להשחים מעט אבל ממש בעדינות.
והעוגיות ממש מתפוררות בהתחלה כשהן רק יוצאות מהתנור, אז מומלץ להשאיר אותן להתייצבות כמה שעות באויר הפתוח (נראה אתכם מצליחים לא לחסל חצי מהכמות בזמן הזה!)
שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.
ושוב איתכם ושוב איתכם
ושלום עליכם ועלינו על כולנו
ושוב, מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא, נכון שלא רואים הבדל כמעט?
למעלה לפני האפיה, למטה אחרי האפיה.
התמונה הזו למטה מימין היא מחווה ל מורקייק האחת והיחידה, למרות שאין לי לק מגניב.
הערות והארות:
- אם אין לכם כוח למדוד אבקת אפיה אפשר לשים שקיק שלם, זה לא נורא בכלל ורק יגרום לכמה סדקים בעוגיות הסופיות.
- אפרופו עוגיות סדוקות, אם נסדקו לכם העוגיות אז או שהתנור היה חם מדי או ששמתם יותר מדי אבקת אפיה.
- אם אין לכם וניל פושט מותר להתפנפן, אבל ההבדל לא מורגש בתוצאה הסופית.
- באמת שהחומרים הבסיסיים מספיקים שיצא טעים ובמרקם טוב, החומרים המומלצים הופכים את העוגיות למעולת ועם הציפוי ושכלול הזמן המינימלי של ההכנה העוגיות מושלמות.
- בעיני במתכון הזה לקמח המלא יש יתרונות, העוגיות יוצאות טעימות יותר, יציבות יותר והניגוד בין השומשום לבצק מגניב. אבל גם עם הקמח הלבן אין להן מתחרה.
- אלבום תמונות של המתכון נמצא כאן
בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מחממים תנור ל 170 מעלות, מרפדים שתי תבניות גדולות בנייר אפיה.
מערבבים את כל החומרים חוץ מהשומשום בקערה, יוצרים כדורים, מגלגלי בשומשום, מסדרים בתבנית ומועכים מעט.
מכניסים לתנור ל 15-20 דקות, משאירים להתייצב באוויר החופשי.
שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.
כמה עניינים אחרים:
- בצד שמאל למעלה יש כפתור לייק חדש, לדף הפרצוףספר (פייסבוק) של הבלוג, אתם מוזמנים להתכבד ללחוץ ולחבב.
- מחר זהו יום המשפחה, תחגגו אותו, משפחה יש רק אחת והיא נהדרת.
- לפני שבוע וחצי הייתי בתערוכת קלינטק, לתעשייה ירוקה, היה בסך הכל מעניין אבל ציפית לראות משהו על מדפסות תלת מימדיות שחסרו לי, בכתבה הזו מאתר ב"ידיים" יש קצת עליהן, וכאן תכשיטים שניתן ליצור על ידן.
יום משפחה שמח!
