יום ראשון, 19 במאי 2013

מזתאמרת גם?!? ~הרהורים~



כשהייתי בתיכון בכיתה י"ב, לפני די הרבה זמן, לא הייתי שמחה.
אני לא יודעת אם זה קשר רע שהיה לי, אולי זה שתמיד הייתי קצת אחרת, אולי עוד לא הבנתי איך מתחזקים חברות,
אולי סתם.

היה לי לבד, ועצוב, והבנתי שזה לא בריא.
לא הלכתי לטיפול, לא ביקשתי עזרה מהיועצת, לא ידעתי מה לעשות.
מה עושה ילדה שלא טוב לה?

התחלתי חפש דברים שעושים לי חיוך.
נמלה שהולכת במעגלים, בית מדרש חילוני. סימן שאלה על החולצה.

ואז התחלתי לאסוף אותם, את המחייכים שלי.

"מחייך" הוא דבר קטן, שנמצא שם כי אני אחייך כשאראה אותו, חבר קטן לשעת צרה.
אני אוספת אותם:  זו יכולה להיות חולצה עם נקודות. ארנק פלסטיק צועק, כרית צפרדע באוטו.
אוסף שלם של דברים, שסתם אחד לא יבין למה הם חשובים, אבל אני שותלת כדי שאם יהיה לי קשה לחייך לבד הם יחייכו אותי.

היום אני כבר יותר שמחה, החיים שלי הפכו פשוטים יותר כשעברתי את גיל העשרה, החיוכים יותר זמינים לי.

בשנה האחרונה אני מתעסקת יותר בלחפש מהות. מה אהיה כשאהיה גדולה, לחשוב מחדש על הדרך בה אני פועלת וחושבת. אני אוהבת לקרוא לזה "איזון".

עבר עלי חודש עמוס שמחות משימות וארגונים, אבל...

החלפת גלויות!

עדיין חיפשתי מה יעזור לי לא לשכוח לאן אני רוצה להגיע, מה חשוב לי.
היום אני מנסה להוסיף תזכורות שמטרתן היא שלא אשכח לאן אני רוצה להגיע, ואם אחייך על הדרך מה טוב.

החודש מצאתי החלפת גלויות שעזרה לי.









תחשבו על זה,  
זה גם תקשורת עם אנשים,
גם סחר חליפין,
וגם יצירה מקומית.
ממש תזכורת במקום, כזו שאשכרה חייבה אותי לעצור וליצור.
כל כך הרבה במקום אחד.

את החלפת הגלויות ארגנה חגית מהבלוג המקסים "גם וגם וגם".
הרעיון היה להכין חמש גלויות, להוסיף משהו בצד השני, לשלוח לכתובות שהיא תתן לי, ולחכות שאקבל גלויות מאחרות.








האמת שלקח לי רגע להבין איך לעזאזל מכינים גלויה ומה אני רוצה להכין.
בסוף יצאו לי גלויות נאיביות וצבעוניות, עם דרדסים, פרפרים, פרחים, כלבלבים ומילים להשראה.



בצד השני של כל גלויה הדבקתי שיר של אהוד מנור, שידע בפשטות מופלאה להביע רגשות ישראליים.

זה מדהים כמה סיפוק מעט יצירה בידיים יכולה לתת.

כמובן שגם אני קיבלתי גלויות,
אחת קיבלתי במעטפה מטל, ויש בה כל כך הרבה שכבות ותפרים והשקעה שלקח לי רגע להבין איך היא הכינה אותה, 


השניה והשלישית הגיעו מעדי וטלי.

הן צבעוניות, עדינות ואופטימיות, ויש על אחת מהן את אייפל, כאילו ידעו שאני חולמת על ביקור בפאריז!









הגלויה האחרונה ריגשה אותי במיוחד,
היא היתה קולאז של מתכונים, שעליו עגבניות,
כם בצד השני הודבקה עגבניה, מי שהכינה אותן שמה יעל, שהוא שייך לבחורות שחביבות עלי במיוחד במציאות, והיא קראה את הבלוג!
גם ליעל יש בלוג סופר מגניב משל עצמה שעוסק בביטויים של סבתות! ממש "גול פושטו רו נרדה."
אז הנה היא:


תשמעו, וזה, יש הרבה מה להגיד, החלפת גלויות זה לא תמיד גליק, וזה לא עושה את זה לכולם, אני יודעת.
אבל מתי פעם אחרונה קיבלתם הפתעה בדואר? ברכה ליומולדת? משהו מ"הכל בשקל"? סתם משהו שראיתם ועשה לכם לחשוב על מישהו? גלויה מחוצלארץ?
אותי זה תמיד משמח.
אולי אתם מכירים מישהו שזה ישמח אותו? תשקיעו בו בבול, החיוך שלו שווה את המאמץ.


ומה הקשר לבולים בהתחלה?
טוב אז בשביל לשלוח גלויות צריך בולים,
ובשביל בולים צריך ללכת לדואר,
ואם קיבלנו חבילה ממש כדאי שנלך לדואר.
ונניח, שהלכתי לדואר ולא מצאו את החבילה שלי. 
וערכו חיפוש, ואמרו שהיא נמצאה.
ובינתיים קיבלתי עוד חבילה.
והלכתי לדואר, ועמדתי שעה בתור,
ולא מצאו את שתי החבילות.
והתאכזבתי, והתעצבנתי, ולא ידעתי מה לעשות.
אז אמרתי, טוב, לפחות נקנה בולים.
אני רוצה שלשה.
ואז ראיתי שהם של סיפורי ילדים, והתחייכתי.
אז ביקשתי קונטרס שלם, של שמונה, עם שובלים עם קטעים מהספרים.
ואז חשבתי שזה ממש יפה, וחבל להשתמש בהם.
אז קניתי שניים.
ועכשיו אני מחפשת מסגרת שתתאים בגודל לאחד הגיליונות, כדי שאוכל לתלות אותו כמחייך מעל השולחן שלי.
נגיד.

~שלחו הפתעות לחברים בדואר, זה משמח!~

2 תגובות:

  1. לכי בבקשה לדואר ותקני עוד סט אחד. ואולי עוד בול בינלאומי :)
    וכל מה שיש לי להגיד, גו'לי אנרוז כבר אמרה:
    http://www.youtube.com/watch?v=33o32C0ogVM
    קשה אבל מתגמל בענק לחפש את הדברים המשמחים והקטנים.
    יהיה טוב ושמח

    השבמחק
  2. נריה, איזה פוסט מתוק ומקסים! גם הרעיון של החלפת גלויות מקסים ביותר. אגב, כשאני עצובה או מצוברחת אני רואה סרטים בריטיים (בילי אליוט, ללכת עד הסוף וכד') וזה תמיד עובד ומחזיר לי שמחת חיים :)

    השבמחק


תגיב את זה, תגיב את זה
תגיב את זה כבר
תגיב את זה, תגיב את זה כבר