סברינה לפסח ~מתכון~

סברינה של אמא לפסח

זה אולי מתכון אבל לא אחסוך מכם את הגיגיי. אני יודעת שאתם סקרנים, והרי העולם נחלק לשניים, אלו שיודעים מהי סברינה ואלו שלא. אלו שכן תוהים איך לעזאזל ניתן לאפות כזו שתהא כשרה, ואלו שלא תוהים מה היא בלבד. אבל חכו, אל תתנו לסקרנות להרוג את החתול. אתם יכולים לזרום איתי פה, או לקפוץ למתכון למטה, אבל אם נשארתם עד עכשיו מה אכפת לכם לקרוא עוד כמה פסקאות לפני המתכון?

לכל חג יש מנהגים משלו, וזכרונות משלו. אהבות משלו, טעמים משלו. ארוחה משלו.
אצלנו בפסח יש שירים, נותנים מכה עם קערת הסדר על הראש והתפקיד של הילד הקטן לקחת את האפיקומן על הגב ולהחביא אותו. מסתכלים הצידה בעשר המכות, ושופכים את היין שלהן בשירותים (אבל לא לבד! מישהו בא לשמור עליך).

פסח הוא חג של תגליות של מנהגים אחרים: שירים חדשים ותחפושת אליהו במשפחה של האיש שלי. סבי החורג (ז"ל) שלימד אותנו להכות בבצל ירוק זה בזה, שבכל שנה הוציא מן הכיס במעיל חתיכה מן האפיקומן הקודם, והטמין במקומה חתיכה חדשה, שתחכה לה שנה עד שיוציא אותה לחירות ויחדש אותה באחרת.
פסח הוא חג של התחדשות. סבי החורג נפטר לפני כך וכך חודשים, ומוצאת עצמי מתגעגעת אליו, אל השאלות, האמירות, הדעתנות.
אל הגדולה הזו שבה פשוט אימץ אותנו להיות נכדיו, הבלבול שלו בכל פעם שענה לטלפון ושאלנו מה שלומו במקום לבקש מיד את סבתא, בכל פעם שדאגנו שהיין יהיה כשר, ויהיה קינוח פרווה בלי קרם,  כאילו לא מבין שכמו שאימץ אונו ככה גם אימצנו אותו.

פסח הוא חג של טיולים, של משפחה של חברים.
יש לי זכרונות של מצות בכל העולם, בלאוס, בארצות הברית, בירושלים, ברמת הגולן.

פסח אחד, נדחקנו כולנו לתוך המכונית. זה היה כולנו קטן אז, שני הורים ואני אחת, נסענו לתל קציר, הקיבוץ הרחוק. אני זוכרת את הריח של הכנרת, את השירה מול הטלויזיה לתוך הלילה (עפרה חזה, לאורך הים), הפליאה שלי לנוכח השמות של הבנות, על שם מקומות בארץ, כרמל, ירדן. המבוכה שהייתי שרויה בה כששאלו אותי מה שרתי אתמול. הבושה כשאחרי מקלחת לבשתי פיג'מה כדי לישון ולא הבנתי שמתקלחים לפני ארוחת ערב בחדר אוכל.
אני לא יודעת מה ההורים שלי זוכרים מהנסיעה ההיא. המציאות והסיפורים מטשטשים. הקשר נעלם עם השנים, אין לדעת מה שלום כרמל וירדן, ואולי לתל קציר כבר אין בכלל חדר אוכל.
אני כן יודעת מה נשאר. נשארו שלשה דפים מצהיבים, מקומטים מעט, עם מתכונים מתוקים לפסח. הסיפור אומר שכולם מעולים, מתישהו לקחתי יוזמה והקלדתי אותם, אני מכירה מהם רק אחד.
זה מתכון אחד שפסח בלעדיו הוא לא פסח, כבר בערך 20 שנה, אולי קצת יותר, אולי קצת פחות, מי יודע בת כמה הייתי?
זו הסברינה של אמא שמקורה בתל קציר הרחוקה.

סברינה, הוראות.

סברינה במקור הוא מאפה שמרים עשיר, ספוג ברום, עטוי בהר קצפת ומעליו דובדבן.

כשאני חושבת סברינה עולה לי מורה לאירובי, ואז סברינה המכשפה. סתם שתדעו.

אז הנה מתכון קצר, מהיר מלא טעם ורושם, שמכינים רק פעם בשנה, כלומר הרבה פעמים אבל רק לאורך שבוע אחד. אני מבטיחה לכם שלא משנה לאן תביאו או למי תכינו אותו, אף אחד לא ישאר אדיש, אתם לא חייבים לגלות להם כמה זה היה פשוט....

  

רכיבים      תבנית מלבנית 20/30או תבנית עגולה 24 או 10 מנות אישיות

1 כוס קמח מצה

1 חבילה אבקת אפיה

2 ביצים

1 יוגורט/שמנת חמוצה/ריוויון/אשל (200 מ"ל סה"כ)

1.5כוס סוכר

2 ביצים

1.5 כוס מים

0.5 כוס רום (ברנדי/ ליקר/במקרה הגרוע יין או וניל)

תותים לקישוט

אחד משלושת הציפויים הבאים: (לא לוותר!)

• 1 שמנת מתוקה להקצפה +כף וניל איכותי+שתי כפות סוכר
• 1 שמנת מתוקה להקצפה+כוס חלב+אינסטנט פודינג
• 1 שמנת מתוקה להקצפה+שמנת חמוצה (9/15/28)+כף וניל איכותי+שתי כפות סוכר

נחמם תנור ל 170 מעלות.
נשמן את התבנית או נסדר עטרות נייר בתבנית המאפינס.  
אם יש לנו מיקסר נערבל את הביצים עם 0.75 כוס סוכר, נוסיף את היוגורט (במתכון המקורי כתוב 1 אשל,אבל כבר ניסיתי עם כל התואמים ויצא מעולה) ואז את הקמח ואבקת האפיה, ונעביר לתבנית.
אם אין מיקסר, או לא בא לכם להפעיל אותו זה יוצא מעולה גם אם פשוט מערבבים הכל עם כף בלי סדר לדברים. ככה גם המתכון המקורי מבקש.
נכניס לתנור החם לחצי שעה, עד שמזהיב ומתייצב, ובזמן הזה נכין סירופ, או רוטב כפי שקורא לו המקור.

בסיר קטן על האש נביא לרתיחה עדינה (יעני בועות קטנות ולא הר געש מתפרץ) את הסוכר הנותר (0.75 כוס) המים והרום.
נמשיך לבשל כעשר דקות ונכבה, נמתין בסבלנות ליציאת העוגה מהתנור.
אחרי חצי שעה כשהעוגה זהובה ונאה נוציא אותה מהתנור, ניתן לה שתי דקות להצטנן ולהתרגל למציאות החדשה שבחוץ ואז נשפוך עליה את הסירופ (ממש נטביע אותה כמו שעשינו למצרים  בים! ויהי!) אני מציעה לשפוך עם כף, ולחלק באופן שווה פחות או יותר. אנחנו רוצים שהעוגה תראה ממש מוצפת בסוף,אבל שהמפלס יהיה בגובה שלה ולא יותר.
 אל תדאגו, הכל ייספג בסוף.

בזמן שהעוגה והסירופ שלנו מתחברים להם לאיטם ומתקררים הגענו לדילמה הכי גדולה של המתכון. (טה דה דה דם!) וזה איך לצפות.
נתחיל מזה שלא תחשבו אפילו על לא לצפות, כל הקטע בסברינה ובזו בפרט הוא השילוב בין הבצק הרטוב לקציפה אוורירית מעל. אם אתם לא אוהבים עוגות רטובות או קצפות זה לא כל כך מתכון בשבילכם.
אמא שלי תמיד מכינה את גרסת האינסטנט פודינג שהיא נפלאה. עם השנים אני קצת סולדת מאבקות מוכנות, (וזה אולי לגמרי בראש שלי אבל אני מרגישה בהן טעם לואי), אז אזרתי עוז ואומץ השנה וניסיתי קצת לגוון ולשנות, אפילו הזמנתי טועמת  מדופלמת שתחווה דעתה.
לצערי הרב  אני והטועמת לא הגענו לתמימות דעים.
היא חובבת שמנת חמוצה ולכן ממש התלהבה מהציפויים שמשלבים אותה, אני ממש אהבתי את הציפוי עם הקצפת והוניל. לפעם הראשונה שמכינים הייתי מתחילה עם אחד מהם, ואולי בהמשך מתפרעת ומנסה שילובים אחרים.

אז ככה, בוחרים ציפוי:
בגרסא של האינסטנט פודינג פשוט מקציפים הכליחד עד שמתייצב,
בשאר הגרסאות מקציפים את השמנת המתוקה עם הוניל והסוכר, או שמשתמשים בה ככה או שמקפלים לתוכה שמנת חמוצה אחת.

ארבעה ציפויים, סברינה אחת, עם כיוון השעון: מימין למעלה אינסטנט פודינג, קצפת עם וניל, קצפת עם שמנת 28%, קצפת עם שמנת 15%
ככה עורכים מבחן טעימה.

רצוי לצפות את העוגה ולתת לה לנוח כמה שעות (עד 24) במקרר, זה מייצב אותה, וגם את הקצפת. אבל היא טעימה גם מיד או אחרי יומיים שלושה, רק צריך להקפיד על קירור.

אם החלטתם להכין מנות אישיות ומגניבות חכו כמה שעות שהמאפה יתייצב, קלפו את הנייר, היפכו ומעליו זלפו את הקצפת. אני השתמשתי פשוט בכף אבל אפשר גם להשקיע ולזלף באמת.

מקשטים עם תותים, מגישים ולא מספרים לאף אחד מה הסוד....

הארות:

• המתכון המקורי מכיל הרבה יותר סוכר והרבה יותר סירופ, נסו ככה פעם אחת ואם מתוק לכם מדי/פחות מדי הפחיתו או הוסיפו סוכר.
• אם מערבלים את העוגה במיקסר היא יוצאת קצת יותר אוורירית, אבל ההבדל לא משמעותי בתוצאה הסופית.
• אני הכנתי הפעם ששה מאפינס גדולים ותבנית מלבנית קטנה אחת (15*20 בערך) אני אוהבת את המנות האישיות, האיש שלי מעדיף את התבנית, אני אוהבת שיש גובה לעוגה והוא מעדיף אותה דקה, אחרי כמה פעמים תמצאו את המידה האהובה עליכם, וכמה קצפת אתם אוהבים מעל.
• אל תתפשרו במתכון הזה על הוניל, וניל איכותי עושה את ההבדל!
• אפשר לנסות ולשחק עם הציפויים, למשל למון קארד טוב (כמו זה למשל, שהוא חביב עלי במיוחד), או במקום שמנת חמוצה לקפל גבינת מסקרפונה או ריקוטה עם הקצפת.
• הסברינה המקורית מקושטת בדובדבן, אבל פסח היא עונת התותים אז תתמודדו.
• אם נשארה לכם קצפת אפשר להכין איתה תותים בשמנת.
• האלבום של המתכון נמצא כאן.

בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מחממים תנור ל 170 מעלות, משמנים תבניות. מערבבים את חומרי העוגה: קמח מצה, ביצים, 0.75 כוס סוכר, יוגורט או תחליף, קנח מצה ואבקת אפיה. יוצקים לתבנית ומכניסים לחצי שעה לתנור. בינתיים מכינים סירופ- מרתיחים סוכר מים ורום כעשר דקות. כשהעוגה יוצאת מהתנור מפזרים עליה את הרוטב עם כף עד שהיא כמעט מוצפת, מקררים. מכינים ציפוי- מקציפים שמנת מתוקה עם תוספות (אינסטנט פודינג/וניל וסוכר), כשמתייצב מקפלים פנימה שמנת חמוצה אם רוצים, מצפים את העוגה הקרה ומקשטים בתותים.

אולי השנה אני אשמור חתיכה מהאפיקומן, ואולי אפילו אדע איפה היא בפסח הבא.

~יום שיוויון שמח!~

מאפינס וניל עם כדור שוקולד

מאפין וניל טבעוניים (וגם לא), על כלבי נחיה תל אביב, וגורי נחיה באימון.

לפני שבוע וחצי בערך חגגנו גיוס ויומולדת בקבוצת כלבי נחיה תל אביב.
לפעמים רוצים לתאר משהו ולא יודעים איך. לא יודעים מאיפה להתחיל, או איך לדייק את מה שמרגישים. איך להעביר את המקום לכתוב כך שהקורא יצליח להבין בלי להרים גבה.
יש קבוצות ואנשים שתופסים מקום בחיים, והם חשובים, ולא תמיד אפשר להסביר למישהו מבחוץ למה ואיך.
זר לא יבין זאת. לא יבין למה לעזאזל נפגשים אחת לשבוע, כל פעם בגן שחרור כלבים אחר, משתדלים להגיע. לא יבין למה לעזאזל חוגגים לכלבים יומולדת, למה חוגגים ועצובים כשכלב מתגייס. לא יבין את המהות של אנחת הרווחה שסטטוס קטן על גורלו של עוד אחד מהכלבים בפייסבוק גורם.
אבל אולי כדאי להתחיל מהתחלה, ולאט לאט נגיע לקבוצה הזו שהיא חלק מהותי ואינטגרלי מהחיים שלי היום.
אני חלק מקבוצה שנקראת "כלבי נחיה תל אביב", הכלב שלי יועד להיות כלב נחיה אך לא התאים ונשאר שלי. הוא היה השני שגידלתי.
מה זה אומר כלב נחיה לעיוור? כלב נחיה הוא כלי שעוזר לעיוור להתנייד ביתר קלות. אוכלוסיית העיוורים המשתמשים בכלבי נחיה בארץ היא קטנה יחסית- כמה מאות אנשים. יש שני מרכזים שמכשירים כלבי נחיה- אחד בצפון, אחד בבית עובד.
אני קשורה למרכז הישראלי לכלבי נחיה שבבית עובד.
המרכז כולו ממומן מתרומות. התהליך להכשרת כלב נחיה ארוך ויקר. כמה מאות אלפי שקלים לכל כלב.
בדרך להיות כלב נחיה יש הרבה שלבים. החל מבחרת זוג הורים "מוצלחים" במיוחד, הרבעת הכלבה, לאחר מכן הכלבלבים גדלים מעט ובגיל שמונה שבועות מקבלים משפחה אומנת שתגדל ותאמן אותם בביתה ובחייה במשך בין עשרה חודשים לשנה וחצי. אחרי כן מבדקים רפואיים ומעשיים, קורס, התאמה, קורס עם העיוור, ויאללה הכלב מוכן.
לא פשוט בכלל.
על כל שלב בתהליך יש המון מה לספר ולדבר. ספרים שלמים אפשר לכתוב. מה למה כמה איך בעד נגד. כמה מכם גידלו כלבלב קטנטן, ממש גורון כזה, בבית? זה מתחיל מכמה הוא חמוד!!! ולברדורים וגולדנים הם בהחלט כלבלבים חמודים. אבל אז צריך ללמד לשלוט על צרכים. ולא להרוס את הבית, ולא לנשוך, ולא לנבוח בקולי קולות, ולהקשיב לבעלים. אם כל אלו מורכבים כשמדובר בסתם כלב הרי שעם גור נחיה באימון המצב מסובך עוד יותר.
גור נחיה באימון לא נשאר יותר משעות ספורות לבד. אתם עובדים? יבוא איתכם לעבודה, לומדים באוניברסיטה? יבוא להרצאה, לומדים דיקור סיני? יבוא לתרגולים. הולכים לקניון? לקניות בסופר? מופע בלט? יבוא גם.
ורגע, לא מספיק שיש איתכם כלבלב בכל מקום, גם צריך לאמן אותו- הליכה נכונה לקראת נחיה, פקודות בסיסיות, צרכים לפי פקודה. להפגש עם המאמנים, לקבל הדרכה.
אצל כל משפחת-אומנה הקושי הוא אחר. אצל חלק זו הפרידה, אצל חלק זה העובדה שבלי שהבנת את זה לפני אתה הופך שגריר של המרכז לכלבי נחיה, אצל חלק אלו הויכוחים הבלתי פוסקים בכל מקום על כך שמותר להכניס איתך את הכלב, ולא הוא לא נושך, ולא הוא לא צריך מחסום. יש משפחות שמפחדות מכשלון- מה אם הכלב לא יעבור? יש מי שמתעייף מהדאגה הבלתי פוסקת ליצור נוסף שהוא לא אתה.
ופה נכנסת הפגישה השבועית של כלבי נחיה. אף אחד מהקבוצה הזו אינו חבר נפש שלי, עם אף אחד אני לא נפגשת מחוץ למסגרת הזו. אבל הקבוצה הזו יוצרת מקום מבין, מכיל, מקבל, עוזר כשצריך. אני לא יודעת כמה אנשים מבחוץ יכולים להבין את הצורך לחגוג לכלבלבים יומולדת,  מי יבין שזה לא רק מצחיק אלא גם מביך כשהכלב מפספס ונובח באמצע הרצאה או עושה צרכים באמצע קניון, את התסכול כשהכלב מצליח או לא מצליח לעבור קורס ולהפוך כלב נחיה, באופן פרדוקסלי אנשים מבחוץ בדרך כלל כן מתיימרים להבין את את הכאב וההקלה והקושי בלתת אחרי שנה את היצור שליווה אותך יומיום לעבודה או ללימודים, אבל בדרך כלל זה לא החלק הכי מורכב.
התהליך עם גור נחיה הוא אחד מהכיפיים והמספקים שעברתי. לא סתם בחרתי לעבור אותו בפעם השנייה (והיד עוד נטויה, אולי תבוא גם שלישית...) ולא סתם אני שומרת על קשר הדוק עם הקבוצה הזו, יש בה קסם.
בגיוס האחרון התגייס מאפין, מאפין הוא חבר טוב של הכלב שלי יוסטון. לכן לכבוד מסיבת הגיוס ויומההולדת הכנתי מאפינס, או בשמם העברי: מופינים (נשבעת לכם שככה קראה להם האקדמיה ללשון!) וכדי להוסיף להם קסם החבאתי בתוכם הפתעה- כדור שוקולד.

מאפינס וניל עם כדור שוקולד וציפוי

הרעיון המקורי מגיע מהבלוג היפהפה "תיק אוכל", אבל המתכונים לגמרי שונים.
הכנתי גרסא טבעונית וגרסא חלבית, שתיהן יצאו מעולות.

הבסיס הוא עוגה בחושה ומוצלחת, וכדורי שוקולד, אם יש לכם מתכונים שאתם אוהבים אז אתם מסודרים. לא צריך יותר כלום. אחרת אתם יכולים לנסות את המתכונים שאני מציעה, הגרסא הטבעונית לעוגה מקורה ברחלי, בחורה מקסימה וטבעונית ותיקה, ואת כדורי השוקולד המצאתי לבד, (נשבעת לכם!) אבל אפשר לבחור כל מתכון שמדבר אליכם, כמו למשל המתכון הזה מ siv-food או המתכון הזה מ .the vlog אני בכל מקרה עדיין מחפשת את העוגה הבחושה הלבנה הטבעונית המושלמת- אם יש לכם מתכון ממש אשמח לדעת!
המתכון לעוגה החלבית והמעולה מגיע ממורקייק, הוא מעט בעייתי בעיני כי הוא דורש גם חמאה, גם להקציף, גם לחמם את החלב וגם מקל וניל, אבל הוא מצויין, ויש אלטרנטיבות למקל!

אני טבעוני!

טוב די לקישקושים, יאללה לעבודה! (זה משחק  בחירות כזה אפשר גם קדימה לעבוד בתנועה! הליכוד יבשל בביתנו!יש לכם עוד כאלה? אשמח שתשתפו בתגובות...)

רכיבים (ל12 מאפינס או תבנית אינגליש קייק גדולה)

לכדורי שוקולד (כ40 כדורים)
450 גרם עוגיות  בטעם שוקו
400 גרם שוקולד מריר
2-3 כפות חלב סויה

לעוגה טבעונית
1.5 כוסות קמח
0.75 כוס סוכר
1 שקיק אבקת אפיה
0.25 כוס שמן
0.25 כוס רסק תפוחים
1 כוס נוזלים (מים/ חלב סויה)
כפית גדושה משחת וניל/ כפית תמצית וניל
1 כף חומץ

לציפוי טבעוני
1 פחית קרם קוקוס (הכי שמן שיש)
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל
אופציה- 2 קפות קקאו איכותי.

לעוגה חלבית
100 גרם חמאה (חבילה קטנה)
0.75 כוס סוכר (ועוד שתי כפות למי שאוהב מתוק)
2 ביצים
0.5 כוס חלב
1 מקל וניל/ כפית גדושה משחת וניל/ כפית תמצית וניל
1.3 (כוס ושליש) קמח
כפית אבקת אפיה
קורט מלח

לציפוי חלבי
1 שמנת מתוקה להקצפה
2 כפות סוכר
ממש מעט וניל (פחות מחצי כפית)
אופציה- חופן שוקולד +כף חלב

יוסטון אסור!

מכינים את כדורי השוקולד:
קודם כל מילה על העוגיות, אפשר להשתגע ולקנות עוגיות מטורפות, בסופר ליד הבית היה מבצע על שלוש חבילות חיקוי חיוכים בעשרה שקלים וזה היה מצוין וטעים, אז לשיקולכם.
מרסקים את העוגיות, אני מוצאת שהכי נוח לי להכניס אותן לתוך שקית סופר ולהרביץ, עם מה להרביץ? מערוך, פטיש שניצלים, או החביב עלי הוא פטאיש ללא רתע (פטיש מצופה גומי) שקיבלתי מתנה מחברים שפיזרו את דירתם וקפצו לשנתיים בצרפת. זה נוח ויעיל ולא קורע את השקית.

פטיש נשמע לכן מגניב במטבח? חכו שתשמעו עם מה אני מרוקנת קישואים לממולאים!



ממיסים את השוקולד עם החלב- אם אתם מתקדמים ויש לכם מיקרו מניחים בקערה ומפעילים בכמה פעמים של של 10 שניות, מערבבים היטב בין פעם לפעם וכשנמס לגמרי מוסיפים לתוך הקערה את העוגיות ומערבבים. מגלגלים כדורים   בגודל כדור פינג פונג בידיים רטובות, מניחים על מגש ויאללה למקרר, שינוחו קצת בשקט לפני שיכנסו לגהנום בתנור.

ועכשיו לעוגה עצמה!
נרפד תבנית שקעים בעטרות נייר הידועות גם בשם מנג'טים.
הגרסא הטבעונית -
אם אפשר נשים יום קודם את קרם הקוקוס במקרר.
נחמם את התנור ל 180 מעלות, נשמן היטב את המנג'טים כי אחרת המופינים נדבקים וזה מבאס ובכלל נייר זה לא טעים...
נערבב את החומרים לפי הסדר, ונחלק לשקעים, למלא לפחות שני שליש מכל שקע כי העוגה לא תופחת מלא. (אני די סגורה שזה קשור לאיזה תגובה בין החומץ לאבקת האפיה, אם יש למישהו ביסוס מדעי אשמח לשמוע בתגובות)
אם אין לכם רסק תפוחים זה עדיין יצא טעים, רק קצת יותר יבש.  נניח כדור שוקולד במרכז כל שקע,  ונכניס לתנור בערך ל 15-20 דקות.
נצנן את המופינים.
נוציא את קרם הקוקוס מהמקרר, נהפוך ונפתח מצדו התחתון, נשפוך את הנוזל (אפשר לשמור ולהוסיף למרק כתום- זה טעים!) ונשתמש רק בחלק השמן שנשאר (אם לא הכנסנו וזה הכל מעורבב לא נורא, עדיין יצא לנו קרם יחסית יציב הוא רק יהיה פחות נוח לעיצוב). נוסיף אליו חבילת אינסטנט פודינג ונקציף היטב. הקרם לא יתמצק ממש כמו קצפת אבל בהחלט יסמיך ויתייצב.
בעזרת מרית או כף או לקקן נצפה את המופינים, לא לדאוג אם הקרם קצת נוזלי- הוא יתייצב במקרר.
למשקיעים יתן לקחת כחצי כוס מהקרם, לערבב עם קקאו ולקשט, או סתם לשם בשקית סנדוויץ' לגזור ת'פינה ולצייר.
לאשפז במקרר עד לאכילה.

לגרסא החלבית- 
אם עובדים עם מקל וניל אז חוצים אותו וחורצים אותו ומרתיחים אותו בתוך החלב כדי שהגרגרים יפרדו לגמרי. מחכים שיתקרר קצת.
מקציפים את החמאה והסוכר, הכי נוח במיקסר עם וו גיטרה, אבל אם אין קצת עבודה ידיים ומטרפה גם יעשו את העבודה, אין מטרפה? אוי ואבוי! גם מזלג זה בסדר, מקסימום העוגה תצא טיפה פחות אוורירית.
כשהתערובת אחידה ומעט מבהירה מוסיפים את הוניל (אם לא השקענו במקל) ואת הביצים אחת אחת ומממשיכים ללטרוף עד שאחיד. בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים ומוסיפים אותם ואת החלב בשתיים שלוש פעמים לסירוגין (בבקשה לא לוותר על המלח, הוא עושה הבדל טעים!), ממשיכים לטרוף עד שכמעט אחיד ולא רגע יותר. (זה עושה את העוגה יבשה אם מערבבים יותר מדי).
מכניסים לתנור לרבע שעה עשרים דקות.
מצננים, ויאללה לצפות!
 מקציפים את השמנת עם הסוכר והוניל לקצפת יציבה, עם מרית, לקקן או סתם כף מורחים מהקצפת על המופינים, אפשר להחליק או לעצב גלים, לפי ראות עינכם...
בא לכם להשקיע? אפשר להמיס שוקולד ולקשט איתו, (נניח קיבלתם לפני שנה 5 קילו מטבעות שוקולד ואתם עדין מנסים להפטר מהם? זה אחלה שימוש!) אפשר גם סתם לגרר שוקולד בפומפיה או קולפן. שימו לב רק כי הטריק של לערבב קקאו בקצפת שעובד מעולה בגרסא הטבעונית לא יוצא טעים כאן, ושלשוקולד יש נטיה להחליק אז כדאי לזלף אותו עם כפית.
לשמור במקרר עד להגשה.

בקיצור ומהר בלי להתבלבל-
מכינים כדורי שוקולד- מרסקים עוגיות, ממיסים שוקולד עם חלב, מכדררים ומכניסים למקרר. מחממים  תנור ל 180 מעלות. מרפדים תבנית מאפינס במנג'טים. לגרסא הטבעונית רצוי גם לשמן אותם.
לגרסא טבעונית מערבבים את הרכיבים לפי הסדר, יוצקים בלילה לשקעים, מניחים כדור שוקולד בלב כל שקע ולתנור.
מצננים את המופינים. מקציפים קרם קוקוס עם אינסטנט פודינג ומצפים את המופינים (אם זוכרים שמים את קרם הקוקוס במקרר יום קודם ומשתמשים רק בשמנת שלו). אפשר לערבב קצת מהקרם עם קקאו ולקשט או לגרר שוקולד מעל. מאחסנים במקרר עד להגשה.
לגרסא חלבית מרתיחים חלב עם מקל וניל, מצננים. מקציפים חמאה עם סוכר, (מוסיפים וניל אם לא משתמשים במקל) מוסיפים ביצים אחת אחת ומערבבים, מערבבים את החומרים היבשים בנפרד ומוסיפים ב 2-3 פעמים לסירוגין עם החלב עד שאחיד. יוצקים בלילה לשקעים, מניחים כדור שוקולד בלב כל שקע ולתנור. מצננים את המופינים, מקציפים שמנת עם סוכר ווניל, מצפים. אפשר להשקיע ולקשט עם שוקולד מומס, אפשר סתם לגרר שוקולד לקישוט.

הערות:

•   למופינים יש קטע גם בלי הציפוי, והם יפים ומרשימים. הציפוי מגניב כי הוא מחביא את כדור השוקולד ואז יש הפתעה!!!
• אם אופים באינגליש קייק אז אפשר פשוט לפזר כדורים בתבנית, לעוגה עגולה 24/26 פשוט להכפיל כמויות מהעוגה (כדורים יצאו מספיק).
• אם יש שאריות מבלילת הכדורים, או שיוצאים יותר כדורים ממה שצריך (ומהכמויות פה יצאו יותר כדורים...)  אז מומלץ אחרי הקירור לגלגל אותם עוד קצת בידיים, ואז בקוקוס/סוכריות צבעוניות/שבבי אגוזים ולשמור במקרר לנשנוש כיפי.
• כמו לכל מתכון גם לזה יש אלבום תמונות, הוא נמצא ממש כאן.

וקצת בלי קשר:

• איזו התרגשות! נרשמתי לקורס פרמקלצ'ר! אולי מי מכם רוצה לבוא איתי?
• אני עובדת בעבודה זמנית עד לבחירות, איל כך ובהתאם לזאת קצת הפרסום הרשומות מואט מעט.
• רשומה שריגשה אותי השבוע, טוב לא ריגשה אבל היא מעניינת מאוד, (שוב- מאתר בידיים) על מחסור באושר ותרבות הצריכה או כדברי הכותבת תרבות את-צריכה.
• בעקבות בקשת הקהל להלן קורות בישולי מהשבוע האחרון, אנסה לפרסם מתכונים למה שתהיה דרישה: מרק כרוב ועדשים ירוקים, מרק כרובית, מרק עגבניות צלויות, מקלות לחם מרשימים, נבטי מש ונבטי חומוס, רוטב פסטו מאולתר, גרגרי חומוס רב תכליתיים, עוגיות בננה תבלינים של מורקייק.