יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

מג'דרה


איך אתם מתחילים את השבוע?
(אז מה אם שלישי היום, נא להתעלם)

אצלי יום ראשון הוא יום של נסיעות, מפגשים ולימודים.
זה היום החופשי של האיש שלי אז הוא בדרך כלל נפתח בקפה משותף, ואז אני יוצאת לדרך.
יום ראשון הוא תמיד יום מפתיע, אני אף פעם לא יודעת מה מחכה לי בדרכים, מה יהיה מזג האויר ואילו אנשים יזדמנו לי לדרך.

השבוע יום ראשון היה עמוס במיוחד. נפתח בנסיעה לירושלים עם חברה שהגיע לביקור הישר מפריז(!) ושיחה מעמיקה, שנקטעת כשמגיעים לבנייני האומה, ואז להעלות טרמפיסטית כי היא נראית מוכרת, ולגלות שעולה איתה בחורה עם תסמונת דאון, ושהיא מוכרת כי זו פעם שניה שאני עוזרת להן. להיזכר שגם בפעם הקודמת היא היתה אגרסיבית ולא נחמדה, לחרוג ממנהגי ולהסתכל לה בעיניים ולומר :את יודעת שאת חצופה?" כשהיא יורדת, והיא מחזירה מבט, שלו, מודע, מבין ואומרת "כן, אני יודעת". לנשום בדרך למשתלה בגן הבוטני, כדי לחדש את הצמחים בגינת העציצים, ולקבל מעובד רחב לב וחיוך תבנית הנבטה במתנה: "אולי ככה זה יעבוד לך" הוא אומר. וקדימה, לאוניברסיטה! כמה ירוק תמיד בגבעת רם! עוד לא מספיקה להוציא מאמר לקריאה עד השיעור וצצה לה חברה טובה~ותיקה~רחוקה ואנחנו נסחפות לשעה של שיחה על משפחה ואירועים על הדשא (מזל שהגשם חיכה עוד יום-יומיים). שיעור, ולהר הצופים. לנסיעה להר יש לי טרמפיסטית מקסימה וקבועה, היא מגיעה נסערת, מערכת החינוך-סמכות-דמעות-בטן מתכווצת- למה זה ככה? עוד הרצאה, עשר בלילה, זמן לחזור.

נוסעת חזרה לרמת גן, מרגישה שהראש עובד וחושב ומתחיל לעבד את כל המפגשים. הוא רגיל, זה קורה הרבה, כמעט כל יום ראשון, לפעמים גם בימים אחרים בשבוע.

אני חוזרת הביתה תשושה, רוצה אוכל שלא צריך לחשוב בשבילו, אוכל פשוט ולא מעמיס, כזה שמתאים לכולם וכל אחד יכול, שהוא ארוחה שלמה וכל מה שצריך זה להעמיס אותו על צלחת.

איזה מזל שנשארה מג'דרה מיום שישי.




מג'דרה

אז ככה, מג'דרה כאמור היא אוכל פשוט, יש לו אינספור וריאציות, רובן טבעוניות אפילו. הוא פשוט לשדרוג, וגם פשוט להכנה, מחזיק יום שלם בקופסא בתיק, שבוע במקרר, יחסית זול, מלא חלבון וערכים תזונתיים, והכי חשוב- טעים!

אז הינה המתכון הקלאסי, איך לשדרג בקלות, בתמונה פה למעלה מדגמנת  מג'דרת בורגול וקינואה עם ירקות כתומים של שישי בערב.

מצרכים:
1 כוס אורז
0.75 כוס עדשים ירוקים
כף שמן זית
בצל גדול
5 שיני שום
עגבניה
2-3 כפות רסק עגבניות
כמון
פפריקה


שדרוגים:
  • אפשר להחליף את האורז הפשוט באורז מלא, בורגול, חיטה או קינואה. (אני לא אוהבת רק קינואה, הטעם שלה קצת חזק לי מדי. אני מערבבת רבע כוס שלה עם דגן אחר)
  • כוס ירקות טריים שאתם אוהבים קצוצים לקוביות. (אני אוהבת בטטה ודלורית או דלעת, אבל גם פטריות, קישוא או כרובית ישמחו את הסיר)
  • 250-300 גרם בשר טחון/קוביות עוף/קוביות טופו

יאללה לעבודה:
משרים את העדשים במים, נא לא להבהל! אם זכרתם בבוקר או כמה שעות קודם מה טוב, אם לא מרתיחים מים ושופכים על העדשים, עד שנחזור אליהם הם יתרככו מספיק. המצב האידאלי הוא שבאשר בוחרים עדש ולוחצים עליו עם הציפורן הוא פריך ונשבר בקלות, לא הגענו לשם? לא זכרתם להשרות? לא נורא, פשוט נאריך קצת את הבישול והכל יהיה בסדר.
אה, וכן, אם בחרתם לשים חיטה תזרקו אותה יחד עם העדשים להשריה.

בוחרים סיר בינוני, לי יש נטיה תמיד לבחור סיר קטן מדי, אז תעשו לעצמכם טובה ותשתדלו לבחור סיר גדול ממה שנדמה לכם שצריך.

קוצצים בצל לקוביות, קולפים את שיני השום ופורסים לפרוסות, קוצצים את הירקות ואת העגבניה לקוביות גם.
מחממים את הסיר עם כף שמן זית, מטגנים את הבצל שיהיה שקוף.
אם בחרנו להוסיף בשר או טופו מזיזים את הבצל קצת הצידה בסיר ומטגנים אותם עכשיו, שישחימו קצת מכול הצדדים. הבשר לא חייב להיות מוכן ממש אלא רק טיפה לשנות צבע.
מוסיפים את השום לטיגון של דקה שתיים ואז את הכמון והפפריקה. מותר להתפרע גם עם תבלינים אחרים שאוהבים רק לשם לב שלא מוסיפים מלח. עדשים הם קטניה, וקטניות לא מתרככות בבישול אם מוסיפים מלח, תוסיפו אחר כך בצלחת או משהו כזה.

נוסיף עכשיו את כל שאר הירקות, כלומר עגבניה וירקות אם בא לנו. אם יש עוכר עגבניות בקהל אפשר פשוט לוותר על העגבניה.
נערבב קצת ונוסיף את האורז.

עכשיו העדשים שוחים להם כבר בערך רבע שעה במים רותחים וזה הזמן לסנן אותם ולהוסיף לסיר.
(אצלנו מאמינים שהמים האלה טובים לעציצים, קצת קשה לאמת את זה אבל אתם מוזמנים לנסות ולהשקות)
מוסיפים את רסק העגבניות ומעליו 3 כוסות מים לפחות. המים צריכים לכסות את כל מה שבסיר ואם צריך מוסיפים.

מכסים את הסיר, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ואחרי 20 דקות בודקים שהמים לא נגמרו בטעות לפני שהכל רך וטעים. המג'דרה מוכנה אחרי בערך 40 דקות אם הכל הלך תקין, אחרת אפשר להאריך את הבישול, ולודא שיש מספיק מים.

אם נגיד באופן היפוטתי נגמרו המים, או שכחתם לכבות את האש או תקלה אחרת (לא קרה לי אף פעם, אני? לשכוח סיר על האש?) ויש ריח שרוף ומבאס אל תתייאשו! קחו כמה חתיכות קרטון, שימו למעלה בסיר ותכסו, עשר דקות והריח ברח, בחיי! קרטון ביצים עובד מעולה, וגם קרטון ארגזים כזה, לא, זה לא מנסיון, סיכמנו שאני תמיד זוכרת לכבות את האש בזמן!

מגישים עם טחינה וסלט קצוץ.






נקודה למחשבה:
עץבעיר מנהלים קמפיין נפלא שנקרא "יוצאים מהסופר", בכל שבוע הם מציעים תחלופות פשוטות למוצר יומיומי אחר. השבוע הם נגעו בנושא שקרוב ללבי ויצאו נגד אבקת המרק, שהיא אחד הדברים העצובים בעיני בתרבות הבישול שלנו.  אז הסבר מצוין למה אבקת מרק היא לא משהו ומה אפשר במקומה נמצא ממש כאן.


5 תגובות:

  1. כל-כך נכון על אבקת המרק! למזלי אמא שלי לא מוכנה להכניס כזו הביתה ומעולם לא למדתי לבשל עם אבקת מרק. הרבה חברות שאני מכירה מתקשות להיגמל...
    ומג'דרה משודרגת זה רעיון מבריק, אנסה בקרוב. אצלי המג'דרה היא בד"כ קצת עצובה, אורז-עדשים-בצל וזהו.

    השבמחק
  2. אם יש אצלי עוכר עדשים, מה עושים?

    השבמחק
    תשובות
    1. אוכלים בלעדיו? מכינים לו מרק? אני יודעת! שולים אותו אלי ונמצא יחד פתרון טעים...

      מחק
    2. אוי ואבוי כבשה! איך אפשר להיות עוכר עדשים? אני מזועזעת.

      אולי הוא עוד יגדל ויעבור לו?

      מחק
  3. הו, מג'דרה אהובתי!

    גם אני כתבתי פעם ופעמיים על מעלותיה של זו שאינה זקוקה לדבר בצידה, שיכולה להיות מנה שלמה, משביעה ומספקת, לגוף ולנפש, בפני עצמה. אבל לפעמים נחמד איזה מן "עוף על ה(כאילו)אש" לידה. אם לא מנסים להפחית, ז"א.

    ולגביי אבקת המרק - לחלוטין ולגמרי! אני נגמלתי מאבקת מרק לפני שנים רבות, שמונה לפחות. משתמשת בתחליפים טבעיים, ז"א, הדברים עצמם. ציר ירקות או ציר עוף עשיר, עם בצל וגזר, סלרי, שורשים, תבלינים. כמו שצריך, לא?
    ולמרות שאינני שמרנית ביסודי, אני מציגה את הטיעון השמרני מכולם - לסבתא-רבתא שלי לא הייתה אבקת מרק ויצאו לה מרקים יופי!

    אגב, מה דעתך להיפטר מהקפצ'ה? סתם הצעה.

    תודה וסליחה על אורך התגובה המבהיל :)

    השבמחק


תגיב את זה, תגיב את זה
תגיב את זה כבר
תגיב את זה, תגיב את זה כבר